מה חושבים חברי ההנהלה הבכירה בארגונים גלובליים על קיימות? 78% הגדילו השקעות בשנה האחרונה
זו השנה החמישית ברציפות שבה Deloitte בוחנת כיצד הנהלות בכירות ברחבי העולם משלבות קיימות בהחלטות העסקיות שלהן. דוח 2026 C-suite Sustainability, המבוסס על סקר בקרב 2,156 חברי הנהלה בכירים מ-29 מדינות, מצביע על שינוי: קיימות נשארת בעדיפות גבוהה עבור הנהלות, אך ארגונים מאמצים גישה ממוקדת ומדידה יותר, והקיימות עוברת מגישה המבוססת בעיקר על שאיפות ויעדים לגישה תפעולית ומעשית יותר.
הסקר בוצע בין מאי ליוני 2026 וממצאיו מתפרסמים בימים אלה. קיימות מדורגת בין שלושת הנושאים העסקיים המרכזיים עבור הנהלות בעולם, לצד אימוץ טכנולוגיה וחדשנות במקום הראשון, ובדומה לאתגרים הקשורים בטאלנטים. 78% מהמשיבים דיווחו על הגדלת ההשקעות בקיימות בשנה האחרונה, ו-83% סבורים שיוזמות קיימות יוצרות יתרון תחרותי לארגון. במקביל, 63% מעריכים ששינויי האקלים ישפיעו במידה גבוהה או גבוהה מאוד על האסטרטגיה והפעילות העסקית שלהם בשלוש השנים הקרובות.
שינוי ניכר באופן שבו ארגונים בוחרים לפעול. בשנת 2025, 40% מהמשיבים הגדירו את גישת הקיימות שלהם כטרנספורמציה של המודל העסקי. ב-2026 שיעור זה ירד ל-18%. במקביל, שיעור הארגונים המדווחים כי שיקולי קיימות מוטמעים ברחבי הארגון עלה מ-39% ל-47%, ושיעור הארגונים המתמקדים בשיפורים תפעוליים הדרגתיים עלה מ-15% ל-30%. כלומר, בהשוואה לסקר הקודם, פחות משיבים מתארים את גישת הקיימות בארגונם כשינוי של המודל העסקי, ויותר מתארים הטמעה ארגונית או שיפורים תפעוליים הדרגתיים.
אחד הממצאים הבולטים בדוח נוגע לקשר שבין קיימות לערך עסקי. 77% מהמשיבים סבורים שהשקעות קיימות מניבות תשואה גבוהה יותר מהשקעות עסקיות אחרות. במקביל, מספר יוזמות הקיימות הממוצע בארגון ירד מ-5 בשנת 2025 ל-3.4 בלבד בשנת 2026. ניתן לפרש זאת כהתבגרות של התחום: פחות פרויקטים במקביל, יותר מיקוד ביוזמות שניתן למדוד את תרומתן לעסק.
הגישה הזאת משתקפת גם באופן שבו הנהלות מקבלות החלטות. 51% מהמשיבים ציינו שתועלת פיננסית היא השיקול המשפיע ביותר על השקעות קיימות, בעוד ש-49% שמו דגש על השפעות ארוכות טווח כגון מוניטין, עמידה ביעדי קיימות או יתרון אסטרטגי. הפער הקטן בין שתי הקבוצות מצביע על כך שקיימות נבחנת כיום דרך עדשה עסקית רחבה יותר, ולא רק כתרגיל של ציות או אחריות תאגידית.
נושא נוסף שבולט ב-C-suite Sustainability הוא החוסן הארגוני. הסיכון הפיזי המרכזי שזיהו ההנהלות ל-3-5 השנים הקרובות הוא שיבושי שרשרת אספקה כתוצאה מאירועי מזג אוויר קיצוניים. אחריו דורגו פגיעה בתשתיות, מחסור במשאבים, עלויות ביטוח ועלויות אנרגיה. למרות זאת, רק כשליש מהמשיבים דיווחו שסיכוני קיימות משולבים באופן מלא ושיטתי במערכות ניהול הסיכונים הארגוניות.
הדוח מצביע גם על המשך ההשקעה בטכנולוגיה ובנתונים. אחד המאפיינים הבולטים של השלב הנוכחי הוא תפקיד הטכנולוגיה כמנוע ביצוע מרכזי של אסטרטגיות קיימות. ניטור ביצועים, ניהול נתוני שרשרת אספקה, ניהול סיכונים ודיווח חיצוני הם כיום בין השימושים המרכזיים בטכנולוגיה לקיימות. במקביל, יותר מ-70% מהארגונים מדווחים כי השימוש ב-AI בתחום הקיימות עדיין נמצא בשלבי פיילוט, ניסוי או שימוש נקודתי, כאשר איכות הנתונים ממשיכה להיות החסם המשמעותי ביותר להרחבת השימוש.
מהנתונים ניתן לראות שהדיון בקיימות עובר בהדרגה מהשאלה "האם להשקיע" לשאלה "כיצד להשקיע נכון". עבור הנהלות, המשמעות היא בחירה ממוקדת יותר של יוזמות, הגדרת מדדי הצלחה ברורים ושילוב שיקולי קיימות בתהליכי ניהול הסיכונים, ההשקעות והתכנון העסקי.
לשם חיבור בין קיימות לערך פיננסי, פותחה ב-Deloitte מסגרת Sustainability Fusion Value שנועדה לסייע לארגונים למדוד ולתקשר את ההשפעה של השקעות קיימות על ערך עסקי, בשפה שמתחברת לתהליכי החלטה פיננסיים קיימים. למסגרת שלושה שלבים. בשלב הראשון מגדירים איפה הערך מופיע, בחלוקה לארבע קטגוריות: הפחתת עלויות, הימנעות מעלויות, יצירת הכנסות והגנה על הכנסות קיימות. בשלב השני מגדירים איך הערך נוצר, ובשלב השלישי מגדירים כמה ערך נוצר ובאיזה טווח זמן.
למי זה רלוונטי במיוחד? להנהלות, דירקטוריונים, מנהלי קיימות, כספים, אסטרטגיה, תפעול, רכש וניהול סיכונים; לחברות ציבוריות ולקבוצות עסקיות גדולות המבקשות לחבר בין קיימות, חוסן עסקי ויצירת ערך; ולארגונים שבוחנים כיצד למקד את השקעות הקיימות שלהם בתחומים בעלי השפעה עסקית מדידה. אתן.ם מוזמנים לשתף את הדוח עם מנכ"ל.ית, סמנכ"ל.ית הכספים וחברי הנהלה נוספים, כדי להציג כיצד הנהלות בכירות בעולם מודדות, מתעדפות ומעריכות השקעות בקיימות. אם גם אצלכם השיח סביב קיימות עובר מדיווח וציות ליצירת ערך עסקי, נשמח לחשוב יחד כיצד לתרגם יעדי קיימות לעדיפויות השקעה, לניהול סיכונים ולתוכניות עבודה שמחוברות לליבת הפעילות העסקית.
להרחבה:
ניהול סיכוני טבע:
מים, קרקע ומגוון ביולוגי על שולחן ההנהלה
מחסור במים, הידרדרות במצב הקרקע, אובדן מגוון ביולוגי ושינויים במערכות אקולוגיות משפיעים יותר ויותר על פעילותם של עסקים ברחבי העולם. השפעות אלו עשויות לבוא לידי ביטוי בזמינות חומרי גלם, בעלויות ייצור, ביציבות שרשראות אספקה, בערך נכסים וביכולתן של חברות לתכנן ולהשקיע לטווח ארוך.
באוקטובר 2026 פרסם כוח המשימה לגילויים פיננסיים הקשורים לטבע, TNFD, עדכון להמלצותיו ולכלי ההערכה שפיתח סביב מסגרת דיווח וולונטרית לגילוי פיננסי הקשור לטבע, סיכונים והזדמנויות - עדכון ראשון ומשמעותי למסגרת ההמלצות שפורסמה בשנת 2023. העדכון כולל הנחיות וכלים מעודכנים שנועדו לסייע לחברות ולגופים פיננסיים לזהות, להעריך, לנהל ולדווח על סיכונים והזדמנויות הקשורים לטבע.
מסגרת TNFD מבוססת על ההבנה שלפעילות עסקית ולמערכות הטבע יש קשר הדדי. ארגונים תלויים במים מתוקים, בפוריות הקרקע, בהאבקה, בחומרי גלם ובשירותים אקולוגיים נוספים. במקביל, פעילות עסקית משפיעה על אותם משאבים באמצעות שימוש במים, ניצול קרקע, פליטות מזהמים, הפקת חומרי גלם ושינויים בבתי גידול. שילוב זה עשוי ליצור סיכונים תפעוליים, פיננסיים, רגולטוריים וסיכוני מוניטין, לצד הזדמנויות להתייעלות, לחדשנות ולחיזוק החוסן העסקי. העדכון משלים את מדדי הגילוי בנוגע למצב הטבע ומערכות אקולוגיות ומעדכן את כלי העבודה המרכזיים של המסגרת עם גרסה מעודכנת של מתודולוגיית LEAP, המסייעת לארגונים לאתר את נקודות הממשק המשמעותיות שלהם עם הטבע, להעריך את התלות של הארגון בטבע ואת השפעות פעילותו עליו, לזהות סיכונים והזדמנויות ולגבש מענה ניהולי מתאים.
אחד המאפיינים המרכזיים של סיכוני טבע הוא התלות במיקום הגיאוגרפי. אתר ייצור באזור שמתמודד עם מחסור במים עשוי להיות חשוף לאתגרים שונים לחלוטין מאתר בעל פעילות דומה באזור אחר. מצב הקרקע, זמינות משאבי מים, רגישות המערכות האקולוגיות והלחץ על משאבי טבע משפיעים באופן ישיר על רמת החשיפה לסיכון. מסיבה זו, TNFD ממליץ למקד חלק משמעותי מההערכה באתרים, בנכסים ובמקורות אספקה שבהם הקשר בין הפעילות העסקית לבין הטבע הוא המשמעותי ביותר.
המסגרת מבחינה בין שלושה סוגי סיכונים מרכזיים: סיכונים פיזיים הנובעים מהידרדרות של מערכות טבעיות; סיכוני מעבר הנובעים משינויים רגולטוריים, טכנולוגיים ושינויי שוק; וסיכונים מערכתיים הקשורים לפגיעה רחבה במערכות אקולוגיות ובמערכות כלכליות. בפועל, חברות רבות עשויות להתמודד עם שילוב של כמה סוגי סיכון במקביל.
החשיפה בולטת במיוחד בענפי המזון, המשקאות והתעשייה. חומרי גלם חקלאיים מושפעים מזמינות מים, איכות קרקע, תנאי גידול ומערכות אקולוגיות תומכות. פגיעה במשאבים אלה עשויה להשפיע על תפוקה, איכות חומרי הגלם, רציפות האספקה ועלויות הרכש. גם ארגונים המשתמשים במים כחומר גלם או לצורכי ייצור, ניקוי וקירור עשויים להיות מושפעים משינויים בזמינות המים, באיכותם ובעלות השימוש בהם. מיפוי של חומרי גלם מרכזיים, אזורי גידול, ספקים ואתרי ייצור יכול לסייע בזיהוי מוקדי חשיפה ולתמוך בהחלטות הנוגעות להשקעות, רכש וניהול סיכונים.
בענפי התעשייה, האנרגיה והתשתיות, החשיפה כוללת לעיתים גם שימוש בקרקע, השפעה על מקורות מים ובתי גידול ועמידה בדרישות סביבתיות מתפתחות. עבור חברות נדל"ן ותשתיות, הבנת מאפייני הסביבה באתרי פיתוח עשויה להשפיע על בחירת מיקום, תכנון הנדסי, עלויות ביצוע ודרישות רגולטוריות לאורך חיי הנכס.
מוקד חשיפה משמעותי נוסף נמצא בשרשרת האספקה. חברה יכולה לפעול באזור בעל רמת סיכון נמוכה יחסית, ובמקביל להסתמך על חומרי גלם או ספקים הפועלים באזורים הסובלים ממחסור במים, הידרדרות קרקע או פגיעה במערכות אקולוגיות. זיהוי התלות מחייב היכרות עם מקורות החומרים, אזורי הפעילות של ספקים מרכזיים ומאפייני הסביבה שבהם הם פועלים.
הקשר בין טבע לבין סיכון פיננסי הופך משמעותי יותר גם עבור בנקים, חברות ביטוח, מנהלי נכסים ומשקיעים. תיקי אשראי והשקעות עשויים להיות חשופים לחברות ולענפים התלויים במשאבי טבע או לפעילות באזורים שבהם הידרדרות סביבתית משפיעה על הכנסות, עלויות וערך נכסים.
ההתפתחות בתחום גילויי הטבע צפויה להימשך גם במסגרת תקני הדיווח הגלובליים. המועצה הבין-לאומית לתקני קיימות (International Sustainability Standards Board - ISSB) פועלת לקידום גילויים הקשורים לטבע, תוך הסתמכות על עבודת TNFD ועל מסגרות קיימות נוספות. עבור חברות שכבר מקיימות תהליכים לאיסוף מידע סביבתי, הערכת סיכונים ודיווח קיימות, העדכון הנוכחי מספק הזדמנות לבחון כיצד ניתן להרחיב את התשתיות הקיימות גם לנושאי מים, קרקע, מגוון ביולוגי ושירותי מערכת אקולוגית.
למי זה רלוונטי במיוחד? לחברות מזון, משקאות, חקלאות, תעשייה, כימיקלים, אנרגיה, נדל"ן, תשתיות וקמעונאות; לחברות בעלות פעילות עתירת מים או קרקע; לארגונים התלויים בחומרי גלם שמקורם במערכות טבעיות; לבנקים, חברות ביטוח, מנהלי נכסים ומשקיעים; ולצוותי הנהלה, קיימות, כספים, תפעול, רכש, אסטרטגיה וניהול סיכונים המבקשים להבין כיצד חשיפות הקשורות לטבע עשויות להשפיע על הפעילות העסקית, שרשרת האספקה, תוכניות ההשקעה והחוסן הארגוני לאורך זמן.
להרחבה:
Guidance on the identification and assessment of nature-related issues: the LEAP approach - TNFD
הזווית המשתנה: גרף החודש |
16 מיליארד טונות מפרידים בין התחייבויות האקלים
לבין מסלול ל-1.5 מעלות
דוח פער הפליטות לשנת 2026 של UNEP, תוכנית הסביבה של האו"ם (United Nations Environment Programme) מציג שינוי באופן שבו נבחן מסלול ההתחממות העולמי. לפי הדוח, לאחר שנים של הפחתת פליטות שאינה מספקת, לפי הדוח, כבר לא ניתן להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס ללא חריגה או עם חריגה מוגבלת. נקודת הייחוס החדשה של הדוח היא תרחיש שמכונה בדוח כ"החריגה הנמוכה ביותר האפשרית מ-1.5 מעלות". בתרחיש זה קיים סיכוי של 66% להגביל את שיא ההתחממות לכ-1.7-1.8 מעלות, וסיכוי של כ-50% לחזור ל-1.5 מעלות או פחות עד סוף המאה. החזרה לרמה זו תלויה בהפחתות פליטות חדות ובהרחבת סילוק פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה.
הגרף של UNEP מדגיש את הפער בין מספר מסלולים: המדיניות שכבר מיושמת כיום, ההתחייבויות הלאומיות של המדינות והמסלולים הנדרשים כדי להתקרב ליעדי הסכם פריז. ההתחייבויות הלאומיות, NDCs, כוללות את יעדי האקלים שכל מדינה מגישה במסגרת הסכם פריז. חלק מהיעדים הם בלתי מותנים, וחלקם מותנים בקבלת תמיכה בין-לאומית כגון מימון, העברת טכנולוגיה או בניית יכולות. הקו השחור בגרף מציג את התפתחות פליטות גזי החממה העולמיות עד 2025, ומנקודה זו מוצגים מספר מסלולים אפשריים עד 2035. המרחק בין מסלול ה-NDCs לבין המסלול הנדרש הוא פער הפליטות.
אם ההתחייבויות הלאומיות ייושמו במלואן, לרבות הרכיבים המותנים בקבלת תמיכה, פליטות גזי החממה העולמיות ב-2035 צפויות לעמוד על כ-49 ג'יגה-טון שווה ערך פחמן דו-חמצני (GtCO2e). כדי להתאים לתרחיש החריגה הנמוכה ביותר האפשרית מ-1.5 מעלות, הפליטות צריכות לרדת לכ-33 ג'יגה-טון שווה ערך פחמן דו-חמצני. הפער בין שני המסלולים עומד על כ-16 ג'יגה-טון, כלומר כ-16 מיליארד טונות - שווה ערך פחמן דו-חמצני בשנה.
________________________________________________________________________
כמה שווה השפעה חברתית, ומי מוכן לשלם עליה?
חברות משקיעות משאבים בבריאות עובדים, בקהילות, בשרשראות אספקה ובפתרונות שנועדו לייצר תוצאות חברתיות חיוביות. בשנים האחרונות התפתחו מסגרות להגדרה, למדידה ולגילוי של השפעות ותוצאות חברתיות, וחברות נדרשות לתת להן ביטוי הולך וגדל בניהול ובדיווח. ועדיין, קיים פער בין היכולת להראות שנוצר ערך חברתי לבין היכולת לתרגם אותו לערך כלכלי, למימון או להשקעה שניתן להרחיב לאורך זמן.
הדוח The Impact Economy של הפורום הכלכלי העולמי וקרן שוואב ליזמות חברתית (Schwab) בוחן כיצד ניתן לעבור ממדידה וגילוי של השפעה חברתית ליצירת ביקוש כלכלי לתוצאות חברתיות מדידות, כך שישפיעו על החלטות השקעה, רכש, מימון והקצאת הון.
ברקע לצורך נמצאת האטה משמעותית בהתקדמות להשגת היעדים לפיתוח בר-קיימה של האו"ם, ה-SDGs. לפי כותבי הדוח, מתוך 139 יעדי המשנה שעבורם קיימים נתונים מספיקים לבחינת מגמה, 15% בלבד נמצאים במסלול להשגת היעד.
בכלכלת אימפקט, תוצאות חברתיות וסביבתיות חיוביות זוכות להכרה, למדידה ולתגמול באמצעות שווקים ומערכות פיננסיות. כותבי הדוח מציינים כי בעולם פועלים כ-10 מיליון עסקים חברתיים, המייצרים הכנסות שנתיות של כ-2 טריליון דולר ותומכים בכמעט 200 מיליון משרות. לצד היקף הפעילות הזה, ברוב המקרים חסרים עדיין מנגנוני שוק שמתגמלים את הארגונים על התוצאות החברתיות שהם יוצרים. כך נוצר פרדוקס אימפקט, שכן חברות וארגונים מכירים יותר ויותר בכך שכוח עבודה בריא, קהילות חסונות והכלה חברתית תורמים להצלחה עסקית לאורך זמן, בעוד שהנכונות לשלם ישירות עבור התוצאות האלה עדיין מוגבלת. ההתקדמות במדידה ובדיווח הפכה את ההשפעה לגלויה יותר, אך עדיין חסרים מנגנונים המתרגמים את הערך הזה לביקוש כלכלי מתמשך.
הדוח מזהה ארבעה ממדים מבניים שמסבירים את הפער. הראשון הוא שהערך החברתי מתחלק בין גורמים רבים, בעוד שהתמריץ הכלכלי של כל גורם נבחן בנפרד. השני הוא שחלק מהערך הכלכלי שנוצר נשאר מחוץ לניתוח פיננסי, להערכות שווי ולהחלטות השקעה. השלישי קשור לפערי זמן - תועלות חברתיות עשויות להצטבר במשך שנים, בעוד שהחלטות עסקיות ופיננסיות מתקבלות בטווחים קצרים יותר. הרביעי הוא הקושי לייחס תוצאה לגורם יחיד כאשר כמה ארגונים או פעולות תרמו ליצירתה.
הפער ניכר גם בדיווחי הקיימות של חברות באירופה. סקירת EFRAG של 656 דוחות קיימות שעברו בקרה חיצונית לשנת 2024 מצאה כי 68% מהחברות זיהו צרכנים ומשתמשי קצה כנושא מהותי ו-30% זיהו קהילות מושפעות כנושא מהותי. במחזור הדיווח הבא, שהתבסס על 905 דוחות לשנת 2025, שיעורי זיהוי הנושאים כמהותיים נותרו דומים, עם עלייה מתונה. בהשוואה בין אותן 554 חברות שנכללו בשני המחזורים, שיעור החברות שזיהו קהילות מושפעות כנושא מהותי עלה מ-30% ל-34%, והשיעור לגבי צרכנים ומשתמשי קצה עלה מ-67% ל-69%. לצד ההכרה בנושאים החברתיים, קיים פער בהצבת יעדים מדידים. החברות שנבחנו זיהו בממוצע 6.4 נושאי ESRS מהותיים, אך הגדירו יעדים מדידים עבור 3.3 מהם בלבד. היעדים מתמקדים בעיקר באקלים ובכוח העבודה של החברה: 98% מהחברות מדווחות על יעד אחד לפחות בתחום האקלים ו-82% על יעד בתחום כוח העבודה שלהן. כאשר נושאי קהילה וצרכנים מזוהים כמהותיים, הם מגובים לעיתים רחוקות יותר בהתחייבויות כמותיות.
הדוח מדגיש את ההבדל בין מדידת פעילות ותפוקות לבין מדידת תוצאות. למשל בתחום הבריאות: חברות רבות מודדות כמה אנשים קיבלו שירות, עברו בדיקה, השתתפו בהכשרה או נרשמו לתוכנית. מדדי תוצאה - כגון שיפור בבריאות, ירידה בנטל המחלה, הפחתת היעדרויות, שיפור בנגישות לשירותים או שינוי מערכתי מתמשך - נפוצים פחות. לפי הדוח, הפער הזה מחליש את ההצדקה הכלכלית הפנימית להשקעה ומקשה על בניית תשתית המדידה והאימות הנדרשת למנגנוני מימון המבוססים על תוצאות.
עבור חברות, במקום להתמקד בעיקר בהיקף הפעילות, ניתן להגדיר מראש איזו תוצאה מבקשים להשיג, כיצד היא תימדד, למי נוצר ממנה ערך ומי עשוי להיות בעל אינטרס כלכלי בתוצאה. מבחינה ארגונית, הדוח מצביע גם על חסמים פנימיים שכדאי להכיר. האחריות לנושאי אימפקט מפוצלת לעיתים בין אחריות תאגידית, משאבי אנוש, קיימות וצוותים מסחריים; התמיכה מצד הנהלה בכירה יכולה להיות מוגבלת; קיימים פערים במדדים ובמנגנוני אימות; והיכרות עם כלי מימון חדשניים עדיין חסרה.
השאלה היא כלכלית: מי נהנה מהערך שנוצר, מי מוכן לשלם עבורו ואילו מנגנונים יאפשרו לתוצאה חברתית מדידה להשפיע בפועל על החלטות תקציביות, מסחריות ופיננסיות. עבור חברות שכבר משקיעות בקהילות, בעובדים, בבריאות, בהכשרות או בחיזוק שרשרת הערך, זו יכולה להיות נקודת מוצא לבחינה של תוכניות קיימות - אילו תוצאות הן יוצרות, כיצד מודדים אותן, היכן נוצר ערך עסקי ומי עוד עשוי להיות שותף למימון ולהרחבת הפעילות.
למי זה רלוונטי במיוחד? לחברות המעוניינות לנהל תוכניות אימפקט והשקעות קהילתיות משמעותיות; לחברות בתחומי הבריאות, הפיננסים, התשתיות, התעשייה ותחומים שבהם קיימת זיקה משמעותית לעובדים, לספקים ולקהילות; לגופים פיננסיים, משקיעי אימפקט וארגונים העוסקים במימון מבוסס תוצאות; לגופים ציבוריים המפתחים מנגנוני רכש ומימון לתוצאות חברתיות; ולצוותי הנהלה, קיימות, אחריות תאגידית, כספים, אסטרטגיה, משאבי אנוש, רכש ופיתוח עסקי המבקשים לחבר בין תוצאות חברתיות מדידות לבין החלטות עסקיות ומקורות מימון. מוזמנות ומוזמנים לפנות אלינו כדי לבחון כיצד לחבר בין התוצאות החברתיות של הארגון, הערך העסקי שהן יוצרות ואפשרויות המימון שלהן.
להרחבה:
כשמערכת אחת משתבשת, ההשפעה עלולה להתפשט למערכות נוספות: העתיד של חוסן התשתיות
רשת החשמל, מערכות המים, התחבורה, התקשורת והתשתיות הדיגיטליות הופכות למקושרות ותלויות זו בזו במידה הולכת וגוברת. מתקן מים זקוק לאספקת חשמל ולמערכות בקרה דיגיטליות, מרכז נתונים תלוי בחשמל ובקירור, ומערכות תחבורה מסתמכות על תקשורת, חיישנים ומערכות לניהול תנועה. הקשרים האלה מאפשרים לייעל שירותים ולנהל תשתיות בצורה חכמה יותר, אך הם גם יוצרים חשיפות חדשות: תקלה, אירוע מזג אוויר קיצוני או מתקפת סייבר במערכת אחת עלולים לשבש פעילות של מערכות נוספות.
בניתוח The Future of Infrastructure של Deloitte, המבוסס על סקר שנערך ב-2026 בקרב 985 מנהלים בתחום התשתיות מ-21 מדינות במגזר הציבורי, הפרטי והשלישי, נבחנו מגמות השקעה, מימון, חוסן, טכנולוגיה ואתגרים בייזום ובביצוע פרויקטי תשתית. המשתתפים ייצגו ארבע קבוצות תשתית מרכזיות: תשתיות דיגיטליות ותקשורת, אנרגיה ומים, תחבורה וניידות, ותשתיות חברתיות כגון מתקני תרבות, פנאי ושירותים ציבוריים.
אחת התובנות המרכזיות היא המעבר שמתרחש מניהול נכסי תשתית בודדים לניהול מערכות תשתית מקושרות. תכנון והשקעה בתשתיות התמקדו במקרים רבים בנכסים בודדים: כביש, תחנת כוח, מתקן טיהור מים או רשת תקשורת. התלות הגוברת בין מערכות מחייבת להרחיב את הבחינה גם למערכות התומכות בכל נכס. כיום, תפקודו של כל נכס מושפע גם מהמערכות התומכות בו ומהיכולת לתאם ביניהן. כך שתכנון תשתיות, השקעות, ניהול סיכונים ותוכניות להבטחת רציפות השירות נדרשים היום להביא בחשבון את יחסי התלות בין המערכות ואת ההשפעות האפשריות של שיבוש במערכת אחת על האחרות.
לפי ממצאי הסקר, 69% מהמשיבים צופים גידול בביקוש לתשתיות עירוניות חכמות, מקושרות ועמידות, ו-59% מעריכים שאימוץ טכנולוגיות מתקדמות בתפעול תשתיות ותחבורה ישפיע באופן משמעותי על הענף. מגמה זו משתקפת גם בצמיחתן של מערכות ניטור, חיישנים, מערכות בקרה, פלטפורמות ענן וכלים לניתוח נתונים. טכנולוגיות אלה מאפשרות לזהות תקלות מוקדם יותר, לחזות ביקושים ולייעל את השימוש במשאבים, אך מחייבות גם ניהול של סיכונים טכנולוגיים, אבטחת מידע ותלות במערכות דיגיטליות.
הפער בין ההכרה בסיכונים לבין ההשקעה בחוסן בולט במיוחד בהקשר האקלימי. 56% מנציגי הממשלות שהשתתפו בסקר ציינו אסונות טבע ומזג אוויר קיצוני כאיום המרכזי על חוסן התשתיות, אך 33% בלבד הצביעו על השקעה בהיערכות לאירועים אלה כעדיפות השקעה. לשם השוואה, בתחום הסייבר קיימת התאמה גבוהה יותר בין החשש מפני פגיעה בתשתיות לבין הפעולות הננקטות להגנתן. הפער מצביע על אי-התאמה בין ההכרה באיום - אתגרים הכרוכים בסיכוני אקלים פיזיים - לבין תעדוף ההשקעה בהיערכות אליו ולתוכניות השקעה.
מבחינה יישומית, ניתן לשלב שיקולי קיימות וחוסן כבר בשלבי התכנון וההשקעה. פרויקט תשתית יכול להיבחן על בסיס צריכת האנרגיה והמים שלו, פליטות גזי החממה לאורך מחזור החיים, עמידותו בפני סיכוני אקלים, השפעתו על מערכות טבעיות והתרומה שלו לנגישות ולרציפות שירותים. לדוגמה, תכנון מערכת מים עשוי לכלול בחינה של יעילות אנרגטית, יכולות גיבוי והתאמה לתרחישי מחסור במים; פרויקט תחבורה יכול לשלב שיקולים של פליטות, נגישות, בטיחות וחוסן תפעולי; ותשתיות דיגיטליות יכולות להיבחן גם לפי צריכת האנרגיה שלהן, יעילות הקירור והתלות ברשת החשמל.
ממצאי הסקר משקפים שינוי באופן שבו נדרשים לתכנן, לממן ולנהל תשתיות בעידן של תלות הדדית גוברת בין מערכות. ככל שמערכות האנרגיה, המים, התחבורה והתקשורת נעשות מקושרות יותר, כך גדלה חשיבותם של תכנון מערכתי, שיתוף פעולה בין גופים, השקעה בחוסן ושילוב נתונים וטכנולוגיה בהחלטות ניהוליות. היכולת לשמור על רציפותם של שירותים חיוניים ולתמוך בצמיחה כלכלית תלויה במידה רבה באיכות התכנון ובניהול הקשרים בין התשתיות לאורך חייהן.
למי זה רלוונטי במיוחד? לחברות תשתית, אנרגיה, מים, תחבורה, תקשורת, טכנולוגיה, נדל"ן והנדסה; ליזמים, חברות הקמה ותפעול, חברות המנהלות תשתיות חיוניות ומרכזי נתונים; לרשויות מקומיות, תאגידים עירוניים וגופים ציבוריים העוסקים בתכנון ובפיתוח תשתיות; לבנקים, חברות ביטוח, קרנות תשתית ומשקיעים המממנים פרויקטים ארוכי טווח; ולצוותי הנהלה, אסטרטגיה, כספים, קיימות, הנדסה, תפעול, ניהול סיכונים, מערכות מידע ורכש המעורבים בתכנון, במימון ובניהול נכסי תשתית.
להרחבה:
Signals - בקצרה מהשטח
הון אנושי וטבע על סדר היום של התקינה הבין-לאומית לקיימות. במפגש שהתקיים ב-15-16 באוקטובר דן פורום הייעוץ לתקני קיימות (SSAF) של IFRS בהתפתחויות בתוכנית העבודה של המועצה הבין-לאומית לתקני קיימות (ISSB). סדר היום וחומרי המפגש עסקו בתמיכה ביישום תקני IFRS S1 ו-IFRS S2, העוסקים בגילוי מידע פיננסי הקשור לקיימות ולאקלים, בהתאמה, לצד עדכון תקני SASB הענפיים, המשמשים לזיהוי נושאי קיימות ומדדים הרלוונטיים לענפים שונים. שני נושאים נוספים שנכללו בדיונים הם הון אנושי וגילויים הקשורים לטבע. בתחום ההון האנושי הוצגה תמונת מצב במדינות ובתחומי שיפוט שונים, ובתחום הטבע נכלל עדכון על טיוטה להערות הציבור ועל פעילויות שיתוף בעלי עניין. בשלב זה, הדיונים אינם מהווים פרסום של תקנים חדשים או יצירה של חובות גילוי חדשות, אך ההתפתחויות משקפות התקדמות בפיתוח גילוי ייעודי בנושאי טבע וכוח עבודה.
מי שומר על העובדים כשהקמעונאות נעשית חכמה יותר? השימוש ב-AI, אוטומציה ומערכות דיגיטליות משנה את סביבת העבודה בענפי הקמעונאות, האחסון וההפצה. ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) פרסם באחרונה את המסקנות וההמלצות של מפגש בנושא בטיחות ובריאות תעסוקתית בענף הקמעונאות. המסקנות מתייחסות להזדמנויות שמציעות טכנולוגיות חדשות לשיפור הפריון, לזיהוי סיכונים ולהדרכת עובדים, לצד השפעות אפשריות על עומס העבודה, ניטור עובדים, פרטיות, אפליה והצורך בפיקוח אנושי על החלטות המתקבלות באמצעות מערכות אוטומטיות. המסמך מדגיש את חשיבותה של הערכת סיכונים תעסוקתיים גם בתהליכי שינוי טכנולוגי, תוך התייחסות לסיכונים פיזיים ונפשיים הקשורים לעומסי עבודה, שעות פעילות, מחסור בכוח אדם ומעקב אחר ביצועים. בנוסף, הוא מתייחס למניעת אלימות והטרדה, לשוויון ולאי-אפליה, ולהתייעצות מוקדמת עם עובדים כאשר השינויים הטכנולוגיים עשויים להשפיע על בטיחותם ובריאותם. מבחינה יישומית, ניתן להיעזר בכיוון המסקנות בתכנון ובהטמעה של מערכות AI, רובוטיקה, ניהול משמרות וניטור ביצועים ברשתות קמעונאות ובמערכי אחסנה והפצה. שילוב הערכות סיכונים, הכשרות, בחינת השפעות על עומסי עבודה והתייעצות עם עובדים יכול לסייע בשיפור הבטיחות, בשמירה על פרטיות העובדים ובהטמעת הטכנולוגיה בתהליכי העבודה.
כלכלה כחולה עם פתרונות מבוססי טבע. לפי הפורום הכלכלי העולמי (WEF), הפעילות הכלכלית הקשורה לים מייצרת ערך כלכלי המוערך ביותר מ-3 טריליון דולר בשנה. במקביל, שינויי אקלים והידרדרות המערכות האקולוגיות הימיות יוצרים סיכונים לתשתיות, לפעילות מסחרית ולמשאבי טבע. על רקע זה, פרסם הפורום באוקטובר את הדוח Catalytic Blue Finance, המבוסס על ניתוח של יותר מ-220 עסקאות שבוצעו בין 2021 ל-2026. הדוח בוחן כיצד ניתן להרחיב השקעות בעסקים ובתשתיות הקשורים לים, בחדשנות ובפתרונות מבוססי טבע. אחד הנושאים המרכזיים בדוח הוא מימון קטליטי (Catalytic Finance), שבו הון ציבורי או פילנתרופי, ולעיתים הון ממקורות נוספים בתנאים המאפשרים לשאת בסיכון גבוה יותר, מסייעים למשוך השקעות מסחריות. באמצעות ערבויות, חלוקת סיכונים, איגום פרויקטים ופיתוח מנגנונים למדידת תוצאות סביבתיות וכלכליות, ניתן לשפר את התנאים למימון פרויקטים המתקשים לגייס הון בתנאי שוק רגילים. הדוח מצביע על הצורך בפיתוח מודלים פיננסיים שיאפשרו להרחיב השקעות בפרויקטים בעלי תרומה לחוסן חופי ולשמירה על מערכות ימיות. מבחינה יישומית, ניתן לבחון בפרויקטים בתחומי הגנה על חופים, שיקום מערכות אקולוגיות ותשתיות ימיות את מקורות ההכנסה, התועלות הסביבתיות, חלוקת הסיכונים והאפשרות לשותפויות בין המגזר הציבורי לפרטי.
הזדמנות להשפיע: EFRAG מתכננת את השלב הבא בתמיכה בדיווח הקיימות. באוקטובר פתחה EFRAG, גוף הייעוץ האירופי העוסק בדיווח פיננסי ובדיווח קיימות, התייעצות ציבורית על סדרי העדיפויות והפעילות שלה בתחום דיווח הקיימות לשנים 2027-2029. ההתייעצות עוסקת בסדרי העדיפויות לפיתוח תמיכה ביישום תקני הדיווח האירופיים לקיימות (ESRS), בקידום דיווח קיימות וולונטרי, בהתאמה בין מסגרות דיווח בין-לאומיות ובפיתוח כלים דיגיטליים שיסייעו לחברות בתהליכי הדיווח. EFRAG מבקשת לקבל משוב מחברות מדווחות, משקיעים, רואי חשבון, גופי תקינה ובעלי עניין נוספים, ובפרט לזהות היכן נדרשים הסברים מקצועיים, כלים והנחיות יישום נוספות. ההליך נפתח על רקע השינויים ברגולציית הדיווח האירופית והניסיון שנצבר ממחזורי הדיווח הראשונים. ההתייעצות עוסקת בתכנון הפעילות העתידית של EFRAG, ואינה קובעת בשלב זה חובות דיווח חדשות. ההתייעצות פתוחה עד 15 בפברואר 2027, והיא רלוונטית גם לחברות בעלות פעילות משמעותית באירופה ולקבוצות גלובליות המתמודדות עם דרישות דיווח במספר מדינות. זו הזדמנות להעלות צרכים מעשיים בתחומי איסוף נתונים, יישום התקנים, דיווח דיגיטלי והתאמה בין מסגרות הדיווח.