SustainAbility IL

הופכים ערכים לערך

חברות רבות יודעות לומר אילו נושאי קיימות חשובים להן, וכל אחת שמה את הדגש במקום אחר: אנרגיה, מים, שרשרת אספקה, פסולת, בטיחות, חוסן תפעולי, רגולציה, עובדים, מוצרים דלי פחמן או זכויות אדם. האתגר מתחיל ברגע שבו צריך להחליט במה להשקיע קודם, איך להצדיק את ההשקעה, ואיך להסביר להנהלה, לסמנכ"לי הכספים או לדירקטוריון מהו הערך העסקי שנוצר.

כאן נכנסת לתמונה Sustainability Fusion, מסגרת שפיתחנו ב-Deloitte במסגרת תהליך מקצועי שכונס על ידי Aspen Institute Business & Society Program ויחד עם קבוצה של מובילי קיימות, פיננסים ועסקים. Fusion נועדה לסייע לארגונים למדוד ולתקשר את ההשפעה של השקעות קיימות על ערך עסקי, בשפה שמתחברת לתהליכי החלטה פיננסיים קיימים.

נקודת המוצא של Fusion היא פער מוכר בארגונים רבים: צוותי קיימות וצוותי כספים משתמשים לעיתים בשפה שונה כדי להגדיר הצלחה. השקעה יכולה להיות חשובה, מבוססת ומוצדקת, אך כאשר היא מוצגת בעיקר דרך ציות, דיווח או השפעה סביבתית וחברתית, הערך העסקי שלה עלול להיות פחות ברור בתהליכי תקציב והשקעה.

בבסיס של Fusion התובנה שהשקעה בקיימות צריכה להיות מוסברת כמו השקעה עסקית. האם היא מפחיתה עלויות? האם היא מונעת עלויות עתידיות? האם היא מייצרת הכנסות חדשות? האם היא מגינה על הכנסות קיימות? כאשר ממסגרים את ההשקעה דרך השאלות האלה, השיחה משתנה. במקום לדבר רק על עמידה בדרישות או על השפעה סביבתית וחברתית, אפשר לדבר על ערך, סיכון, תזרים, תחרותיות וגישה לשווקים.

בלב המסגרת נמצא Tax Adjusted Cash Flow, או TACF, תזרים מזומנים לאחר מס, שנבחר כמדד המרכזי לבחינת הערך העסקי של השקעות קיימות. הוא מתחבר ישירות לערך החברה, נשען על נתונים פיננסיים שארגונים כבר מנהלים, ומשתלב בתהליכי תקצוב, תחזיות והקצאת הון.

למסגרת שלושה שלבים. בשלב הראשון מגדירים איפה הערך מופיע, Value Categories. כאן Fusion מחלק את הערך לארבע קטגוריות: הפחתת עלויות, הימנעות מעלויות, יצירת הכנסות והגנה על הכנסות קיימות. לדוגמה, פרויקט התייעלות אנרגטית יכול להפחית עלויות תפעול; השקעה בחוסן מפעל יכולה למנוע עלויות השבתה; מוצר דל פחמן יכול לפתוח הזדמנויות הכנסה חדשות; ושיפור Traceability בשרשרת האספקה יכול להגן על הכנסות מלקוחות או משווקים שאצלם הדרישות מתהדקות.

בשלב השני מגדירים איך הערך נוצר, Value Levers. כאן מזהים את מנופי הערך העסקיים: שימוש במשאבים, חומרי גלם, לוגיסטיקה, מיסוי ותמריצים, המשכיות עסקית, חשיפה רגולטורית, קנסות, חוסן שרשרת אספקה, טאלנט, בסיס לקוחות, חדשנות, ערך מותג, קשרי מחזיקי עניין ורישיון לפעול. זה השלב שבו צוותי קיימות, כספים, תפעול, רכש, מחלקה משפטית וניהול סיכונים צריכים לשבת יחד ולנסח את ההיגיון העסקי במילים פשוטות: אנחנו משקיעים ב-X, זה משנה את Y, ולכן נוצר ערך עסקי דרך Z.

הדיון על האופן שבו השקעת קיימות יוצרת ערך עסקי חשוב לעיתים לא פחות מהחישוב עצמו, משום שהוא יוצר שפה משותפת בין קיימות, כספים, תפעול וניהול סיכונים.

בשלב השלישי מגדירים כמה ערך נוצר ובאיזה טווח זמן, Value Dimensions. כאן Fusion מבחין בין מנופים שניתן לכמת לבין מנופים כיווניים. כאשר קיימים נתונים טובים מספיק, ניתן להעריך השפעה פיננסית, למשל חיסכון באנרגיה, ירידה בעלויות פסולת, הפחתת שעות השבתה או הימנעות מקנסות. כאשר כיוון ההשפעה ברור אך המספר המדויק פחות ודאי, המסגרת מאפשרת להציג הערכה כיוונית ושקופה, למשל לגבי אמון לקוחות, רישיון לפעול, חוסן שרשרת אספקה או הפחתת סיכון מוניטין.

המשמעות הפרקטית היא שאפשר לקחת פרויקט קיימות אחד - למשל התייעלות אנרגטית, מעבר לספקים אחראיים יותר, הפחתת מים, טיפול בפסולת, שינוי חומרי גלם או תוכנית חוסן אקלימי - ולהעביר אותו דרך מסגרת עבודה ברורה. המשמעות הפרקטית היא שאפשר לבחון כל השקעת קיימות דרך עדשה עסקית אחידה, שמחברת בין ההשקעה, מנועי הערך שלה וההשפעה הפיננסית הצפויה. כך ניתן לתעדף השקעות, לבחון חלופות ולהציג את ההיגיון העסקי שלהן בשפה המוכרת להנהלה, לכספים ולדירקטוריון.

למי זה רלוונטי במיוחד?

לחברות המבקשות לתעדף השקעות קיימות ולהציג את הערך העסקי שלהן בשפה פיננסית ברורה; ולצוותי הנהלה, כספים, קיימות, אסטרטגיה וניהול סיכונים המעורבים בקבלת החלטות השקעה. חברות שמעוניינות לבחון כיצד ליישם את Sustainability Fusion על פרויקטים קיימים או על תוכנית השקעות עתידית מוזמנות לפנות אלינו.

להרחבה:

·       Sustainability Fusion™: Powering Business Value | Deloitte US

·       Sustainability Fusion Value Framework - PDF

סיכוני אקלים על המפה: כתובת חדשה בישראל למיפוי חשיפות

אחד החסמים המשמעותיים בניהול סיכוני אקלים פיזיים הוא פער מידע: ארגונים יודעים שגלי חום, הצפות, שריפות ועליית מפלס הים עלולים להשפיע על פעילותם, אך מתקשים לעיתים לתרגם את הסיכון הכללי למפה עסקית: איפה בדיוק החשיפה, אילו נכסים ותשתיות רגישים יותר, ומה צריך לקבל קדימות בתוכנית ההיערכות.

המשרד להגנת הסביבה העלה לאוויר באוגוסט 2026 את הפורטל הלאומי לסיכוני אקלים, כלי שנועד לספק תשתית ידע פתוחה ומבוססת מדע לחיזוק החוסן הלאומי, הכלכלי והחברתי של ישראל. הפורטל נועד לספק מרכז מידע מרחבי, נתונים מדעיים וידע יישומי על סיכוני אקלים גוברים, בהם חום קיצוני, משקעים והצפות, שריפות ועליית מפלס פני הים (במועד הפרסום, זמינה שכבת החום בלבד).

מדובר בתשתית ידע ראשונית וחשובה, המסייעת לזהות מוקדי חשיפה פוטנציאליים. הפורטל אינו מחליף ניתוח סיכוני אקלים ייעודי, בחינת פגיעות של נכסים ותהליכים עסקיים, הערכת השפעות פיננסיות או גיבוש תוכנית היערכות והמשכיות עסקית. חשיבותו נובעת בעיקר מיכולתו לשפר את מפת הסיכונים הראשונית שעל בסיסה ארגונים יכולים לתעדף את המשך העבודה.

בלב הפורטל מוצגות מפות אינטראקטיביות של פגיעות אקלימית, המשלבות נתוני סיכון פיזי, רגישות של אוכלוסיות ותשתיות ותחזיות צופות פני עתיד. נוסף על כך, הפורטל כולל דשבורד למעקב אחר היערכות הרשויות המקומיות ומאגר מידע אקלימי המרכז מסמכי מדיניות, דוחות מקצועיים ושכבות מידע גולמיות לשימוש חופשי.

הפורטל מאפשר לעבור מתיאור כללי של שינויי אקלים לעבודה מבוססת מקום. סיכון אקלימי משתנה בין אזורים, רשויות, שכונות, אזורי תעשייה, קווי תחבורה ואתרי פעילות. עומס חום במרכז עירוני, הצפה באזור נמוך, שריפה בקרבת שטחים פתוחים או חשיפה לעליית מפלס הים אינם יוצרים אותה השפעה עבור כל חברה. כאשר המידע נגיש ומרוכז, ניתן לבחון את הסיכון ביחס לאתרים, נכסים, תשתיות, עובדים, ספקים ולקוחות. כרגע מפורסמת שכבת סיכוני חום, כאשר הפורטל מבטיח כי בקרוב יעלו שכבות סיכוני שריפות, משקעים והצפות ועליית מפלס פני הים.

מתוך הפורטל הלאומי לסיכוני אקלים

כך, חברה שמחזיקה מפעלים, מרכזים לוגיסטיים, סניפים, נכסי נדל"ן, מתקני ייצור, תשתיות או עובדים בשטח יכולה לבחון באילו אזורים החשיפה עשויה להיות משמעותית יותר, אילו תהליכים או נכסים תלויים בתשתיות מקומיות רגישות, ואילו תחומים מצריכים בחינה מעמיקה יותר. כך ניתן להתחיל לחבר בין מידע אקלימי לבין החלטות על ניקוז, הצללה, קירור, בטיחות עובדים, מלאים, גיבוי תשתיות, ביטוח והשקעות הוניות.

הפורטל מתחבר גם לעבודה המדעית שמוביל השירות המטאורולוגי. השמ"ט פרסם באחרונה עבודה העוסקת בניתוח שינויי אקלים בישראל ובתחזיות ברזולוציה מרחבית גבוהה. העבודה מציגה לראשונה תחזיות אקלימיות ברזולוציה של 2.5 ק"מ ומדדים ייעודיים עבור סקטורים שונים במשק, במטרה לשפר את יכולת ההיערכות של גופים ציבוריים ועסקיים. המידע יכול לסייע לתכנון תשתיות, מערכות ניקוז, ניהול סיכוני שיטפונות והצפות, חקלאות, אנרגיה, ביטחון וסביבה.

עבור המערכת הפיננסית, כולל בנקים, הנושא מקבל משנה חשיבות על רקע הדרישות הגוברות לזיהוי, הערכה וניהול של סיכוני אקלים. מידע מרחבי מהסוג שהפורטל מספק יכול לתמוך במיפוי ראשוני של נכסים, בטוחות ואתרי פעילות, ולחזק את השיח בין גופים מממנים, מבטחים וחברות על היערכות לסיכונים פיזיים. גם כאן, המידע מהווה בסיס לתהליך הערכה מעמיק יותר ואינו מהווה ניתוח סיכון בפני עצמו.

עבור חברות ביטוח, הערך נמצא בחיבור בין סיכון פיזי לבין חיתום, תמחור, ניהול חשיפה ושיח מניעתי עם מבוטחים. מידע מרחבי על חום, הצפות, שריפות ועליית מפלס הים יכול לסייע לבחון חשיפות בנדל"ן, תשתיות, מפעלים, עסקים קטנים, חקלאות, בריאות עובדים ורציפות פעילות.

המשרד להגנת הסביבה פרסם גם גרסה מעודכנת של המדריך הממשלתי לגיבוש תוכניות היערכות לשינוי אקלים. המדריך מציע תהליך סדור למיפוי השפעות, הערכת סיכונים והזדמנויות, תיעדוף מהלכים וגיבוש תוכנית יישום, לצד כלי עבודה לניתוח עלות-תועלת, שיתוף בעלי עניין ומעקב.

האתגר הארגוני הוא לתרגם את המידע להערכת חשיפה, סדרי עדיפויות, תוכנית עבודה והשקעות בפועל. המידע היום הופך לנגיש יותר, השפה המקצועית מתפתחת, והציפייה מגופים ציבוריים ועסקיים היא לבנות חוסן באופן מדיד ומתועד. חברות שיפעלו מוקדם יוכלו להבין טוב יותר את החשיפה שלהן, לתעדף השקעות בצורה מושכלת, לשפר רציפות עסקית ולהציג ללקוחות, רגולטורים, משקיעים, בנקים ומבטחים גישה מסודרת לניהול סיכוני אקלים.

למי זה רלוונטי במיוחד?

לחברות נדל"ן, תשתיות, אנרגיה, מים, תחבורה, לוגיסטיקה, תעשייה, מזון, בריאות, קמעונאות, ביטוח ופיננסים; לבנקים המבקשים למפות חשיפה פיזית בתיקי אשראי ולשפר שיח סיכוני אקלים עם לקוחות עסקיים; לחברות ביטוח המבקשות לחזק תהליכי חיתום, תמחור, ניהול צברי חשיפה ושיח מניעתי עם מבוטחים; לארגונים עם אתרי פעילות, נכסים, עובדים בשטח או שרשראות אספקה החשופים לחום, הצפות, שריפות או עליית מפלס הים; ולצוותי הנהלה, המבקשים להפוך מידע אקלימי לתוכנית פעולה מדידה. נשמח לשוחח על האופן שבו ניתן להפוך מידע אקלימי ונתוני חשיפה לתהליך עבודה, הערכת סיכונים ותוכנית היערכות מעשית.

להרחבה:

·       הפורטל הלאומי לסיכוני אקלים

·       מדריך לגיבוש תוכניות היערכות לשינוי אקלים במשרדי הממשלה

·       השירות המטאורולוגי, ניתוח שינויי אקלים בישראל

גרף החודש: המינרלים הקריטיים שמאחורי המעבר האנרגטי

המעבר לכלכלה דלת פחמן תלוי בטכנולוגיה, כמו גם בחומרי הגלם שמאפשרים אותה. בדוח IEA, Global Critical Minerals Outlook 2026, סוכנות האנרגיה הבין-לאומית (IEA) מציבה את המינרלים הקריטיים במרכז הדיון על ביטחון אנרגטי, תעשייתי וכלכלי. מינרלים אלה משמשים לייצור סוללות, רכבים חשמליים, רשתות חשמל, אנרגיות מתחדשות, אלקטרוניקה, בינה מלאכותית ותעשיות מתקדמות נוספות. הדוח מתמקד בין היתר בנחושת, ליתיום, ניקל, קובלט, גרפיט ומתכות נדירות, ומרחיב גם למינרלים אסטרטגיים נוספים המשמשים תעשיות היי-טק וייצור מתקדם.

הגרף שלמעלה מציג את התפתחות המחירים של קבוצות מינרלים קריטיים בין ינואר 2023 לאפריל 2026, במדד שבו ינואר 2023 שווה 100. הקבוצות כוללות מתכות בסיס (Base Metals) כמו אלומיניום, נחושת, עופרת, בדיל ואבץ; מתכות סגסוגת (Alloy Metals) כמו כרום, מוליבדן וונדיום; מינרלים לסוללות (Battery Materials) כמו ליתיום, ניקל, קובלט, גרפיט, מנגן באיכות גבוהה וחומצה זרחתית מטוהרת; מתכות נדירות (Rare Earths); ומינרלים אסטרטגיים בשווקים קטנים יחסית (Strategic Minor Minerals), כמו טיטניום וטונגסטן.

מהגרף ניתן לראות כי לא כל המינרלים מתנהגים באותו אופן. מחירי המינרלים האסטרטגיים עלו בצורה החדה ביותר, בעוד שמחירי המינרלים לסוללות והמתכות הנדירות התאוששו לאחר ירידות קודמות. מחירי מתכות הבסיס עלו בקצב מתון יותר. ככלל, הדוח מצביע על התאוששות במחירי המינרלים הקריטיים במהלך 2025 ובתחילת 2026, לאחר תקופה של ירידות מחירים.

עבור חברות, המשמעות רחבה הרבה יותר מתנודתיות במחירי חומרי גלם. ככל שהביקוש לטכנולוגיות דלות פחמן גדל, כך גדלה גם החשיבות של זמינות המינרלים הקריטיים, של שרשראות האספקה ושל יכולת הגישה אליהם. הדוח מצביע על כך שריכוזיות הזיקוק המשיכה לעלות ברוב המינרלים בשנת 2025, וכי אינדונזיה בניקל וסין במינרלים מרכזיים אחרים היו אחראיות ליותר משלושה רבעים מהגידול באספקה המזוקקת.

הגרף מזכיר שהמעבר האנרגטי הוא גם שאלת רכש, שרשרת אספקה, ביטחון אספקה וניהול סיכונים. הקיימות נמצאת בדיוק במתח הזה. מצד אחד, מינרלים קריטיים הם תנאי הכרחי להרחבת אנרגיות מתחדשות, רשתות חשמל, אגירה ורכב חשמלי. מצד שני, שרשראות האספקה שלהם עלולות להיות ריכוזיות, תנודתיות ורגישות למגבלות יצוא, לסיכונים גיאופוליטיים ולשאלות סביבתיות וחברתיות. לכן, ניהול סיכונים בתחום כולל גם עקיבות (traceability, היכולת לזהות ולתעד את מקור חומר הגלם ואת הדרך שעבר לאורך שרשרת האספקה), גיוון ספקים, מיחזור, פיתוח תחליפים והיערכות לשיבושי אספקה.

AI בתשתיות, אנרגיה וקיימות: 130 Use Cases

הדיון על בינה מלאכותית בארגונים מתקדם במהירות משלב ההתנסות לשלב היישום. עבור הנהלות, השאלה המרכזית היא איפה AI יכול ליצור ערך אמיתי: להפחית עלויות, לשפר חוסן תפעולי, לנהל סיכונים, לחסוך משאבים, לשפר שירות, להאיץ תהליכים ולתמוך ביעדי קיימות. בתחומי התשתיות, התפעול והקיימות, הרלוונטיות גבוהה במיוחד, משום שחלק גדול מהאתגרים מבוסס על ניהול נכסים פיזיים, נתונים, משאבים ותהליכים מורכבים בזמן אמת.

The AI Dossier של Deloitte AI Institute הוא מאגר הכולל 130 Use Cases בשישה סקטורים מרכזיים: צרכנות; אנרגיה משאבים ותעשייה; שירותים פיננסיים; ממשל ושירותים ציבוריים; מדעי החיים ובריאות; וטכנולוגיה, מדיה ותקשורת. מטרת המאגר היא להמחיש כיצד ארגונים יכולים ליישם AI כדי לשפר יעילות, להפחית עלויות, לחזק חוסן תפעולי ולתמוך בקבלת החלטות.

הערך של המאגר עבור ארגונים טמון ביכולת להתחיל מאתגר עסקי קיים (כמו למשל צריכת אנרגיה גבוהה, תחזוקה יקרה, השבתות חוזרות, קושי לנטר תשתיות, עומסים ברשת, שימוש לא יעיל במים, צורך בהפחתת פסולת, או חוסר יכולת לקבל תמונת מצב בזמן אמת) ולבחון אילו Use Cases עשויים להיות רלוונטיים, אילו נתונים נדרשים, מהו הערך הפוטנציאלי, ואילו שיקולי ממשל, סיכון ואחריות יש להביא בחשבון ביישום.

אחד ממקרי השימוש הרלוונטיים ביותר לקיימות הוא אופטימיזציה של רשתות חשמל ויעילות אנרגטית. לפי הדוח, AI יכול לסייע בהבנת מצב הרשת בזמן אמת, בניתוח דפוסי ביקוש, בדימוי תרחישי שוק ובניהול עומסים. בנוסף, ניתן להשתמש ב-AI כדי להמליץ לצרכנים כיצד להפחית צריכת אנרגיה בשעות עומס ולתמוך בשילוב מקורות אנרגיה מתחדשים, שבהם תנאי מזג האוויר משפיעים על הייצור. עבור חברות אנרגיה, תשתיות וצרכני אנרגיה גדולים, יש כאן חיבור ישיר בין יעילות תפעולית, חיסכון בעלויות, הפחתת פליטות וחיזוק החוסן האנרגטי.

דוגמה נוספת היא בדיקות תשתית באמצעות רחפנים אוטונומיים. הדוח מציג שימוש ברחפנים לבדיקת קווי חשמל, צנרת, מגדלי הולכה ותשתיות פיזיות אחרות באמצעות צילום חזותי, צילום תרמי וניתוח אוטומטי של חריגות. הפתרון מאפשר לזהות מוקדם סדקים, קורוזיה, נזקי מזג אוויר, התקרבות צמחייה לתשתיות וסימני בלאי נוספים. התועלות כוללות שיפור בטיחות העובדים, צמצום הצורך בעבודה בגובה או באזורים מסוכנים, הגדלת תדירות הבדיקות והפחתת השבתות לא מתוכננות. עבור ארגונים עם נכסים פיזיים משמעותיים, מדובר בחיבור בין בטיחות, תחזוקה מונעת, רציפות פעילות וניהול סיכונים.

בתחום החקלאות והמזון, המאגר של Deloitte מציג Use Case של חקלאות מדייקת וחקלאות אוטונומית. מערכות AI משלבות רחפנים, רובוטים אוטונומיים וחיישנים כדי לזהות היכן יש צורך בהשקיה, דישון או טיפול נקודתי במזיקים. במקום טיפול אחיד בשטח כולו, ניתן להתאים את הפעולה לצרכים בפועל של כל אזור ואף של צמחים בודדים. לפי הדוח, התוצאה עשויה להיות שימוש יעיל יותר במים, דשנים וחומרי הדברה, לצד שיפור יבולים וצמצום השפעות סביבתיות כמו נגר וזיהום קרקע.

למי זה רלוונטי במיוחד?

לחברות אנרגיה, תשתיות, תעשייה, נדל"ן, מים, תחבורה, חקלאות, מזון, לוגיסטיקה, קמעונאות, בריאות וטכנולוגיה; לארגונים שמנהלים נכסים פיזיים, תשתיות קריטיות, אתרי פעילות, ציוד שטח או מערכי תחזוקה; לחברות המבקשות לשפר יעילות אנרגטית, לצמצם צריכת משאבים, לחזק חוסן תפעולי, לנהל סיכוני אקלים או לשפר ניטור סביבתי; ולצוותי הנהלה, קיימות, מערכות מידע, תפעול, סיכונים, בטיחות, הנדסה ודאטה המבקשים לבחון כיצד ניתן לתרגם יכולות AI ליישומים עסקיים ותפעוליים בעלי ערך.

אם עלויות ה-AI והחזר ההשקעה (ROI) נמצאים כרגע על סדר היום שלכם - נוכל לתאם פגישה קצרה יחד עם מובילי תחום כלכלת ה-AI אצלנו ב-Deloitte ישראל, במטרה למפות את ההוצאה, לזהות הזדמנויות לחיסכון ולבנות תמונה כלכלית ברורה שמחברת את השקעות ה-AI לתוצאות העסקיות.

להרחבה:

·       Deloitte AI Institute, The AI Dossier: 125+ AI use cases; AI use cases by industry, function and type

·       The Agents
Got a CFO | Deloitte Israel

מדיניות חברתית היא רק ההתחלה

ה-OECD פרסם באחרונה את OECD Responsible Business Outlook 2026: Making Commitments Count, דוח מקיף שבוחן עד כמה חברות באמת מיישמות התנהלות עסקית אחראית. הדוח מבוסס על ניתוח של 10,000 החברות הציבוריות הגדולות בעולם, המייצגות 96% משווי השוק הגלובלי, ועל סקירת מדיניות של 52 מדינות המיישמות את הנחיות ה-OECD לחברות רב-לאומיות.

ה-OECD מתמקד ב-RBC - התנהלות עסקית אחראית. זהו האופן שבו חברות מנהלות את השפעותיהן על אנשים, סביבה וחברה, בפעילותן, במוצריהן, בשירותיהן ובשרשראות האספקה שלהן. ההנחיות לחברות רב-לאומיות נחשבות לסטנדרט הבין-לאומי המרכזי בתחום ומכסות נושאים כמו זכויות אדם, תנאי עבודה, אקלים, טכנולוגיה, שחיתות ושרשראות אספקה.

מהדוח עולה, כי חברות יודעות להתחייב, אבל מתקשות להפוך התחייבויות לפרקטיקה. כ-69% מהחברות הציבוריות הגדולות מפרסמות התחייבות לפחות בנושא אחד של התנהלות עסקית אחראית, ו-36% מפרסמות התחייבות רחבה המכסה מגוון נושאים. ההתחייבויות הנפוצות ביותר עוסקות בשחיתות ובפליטות גזי חממה, ולאחר מכן בעבודת כפייה, עבודת ילדים וזכויות אדם.

הפער מתחיל לאחר פרסום המדיניות. חברות מדווחות בהיקף רחב על מדיניות ומערכות ניהול, אך פחות על הפעולות שנועדו לזהות, למנוע ולטפל בפגיעות. השלב הבא הוא תפעולי: שילוב סיכון חברתי בהחלטות רכש, היכרות עם ספקים מעבר ל-Tier 1, מנגנוני תלונה ומעקב אחר תוצאות.

הפער בולט במיוחד בשרשרת האספקה. כ-47%-48% מהחברות מדווחות שהן משתמשות בקריטריונים סביבתיים או חברתיים בבחירת ספקים, אולם רק 16%-18% מדווחות שהן מעריכות בפועל את רמת הסיכון של ספקיהן על בסיס אותם קריטריונים. רק 7% מדווחות שהן משלבות את מדיניות שרשרת האספקה החברתית שלהן בתוך פרקטיקות הרכש.

הנתונים בולטים במיוחד בתחום זכויות האדם. רק 8% מהחברות מדווחות על מעורבות מחזיקי עניין בנושאי זכויות אדם, 17% מדווחות על מנגנון תלונה פורמלי, ו-10% בלבד מתחייבות לספק סעד או תיקון למי שנפגע מהשפעות הקשורות לפעילותן.

הדוח מסביר כי לחברות יש לעיתים ראות מוגבלת באשר לספקים במעלה שרשרת האספקה, ובעיקר מעבר לספקים הישירים. חברות רבות מתמודדות עם קושי ממשי במיפוי שרשראות אספקה מורכבות, באיסוף מידע ובמעקב אחר ספקים מעבר למעגל הראשון. במדגם של כ-450 חברות גדולות, כ-70% דיווחו שתוכניות הביקורת החברתית שלהן מכסות ספקי Tier 1, בעוד שכ-30% מכסות ספקי Tier 2 וכ-20% מכסות ספקי Tier 3. כך שחלק מהסיכונים המשמעותיים ביותר, דווקא אלה שנמצאים עמוק יותר בשרשרת האספקה, נשארים פחות גלויים ופחות מנוהלים.

תובנה חשובה נוספת נוגעת לפער שבין השפעה לבין סיכון פיננסי. בניתוח של דוחות לפי CSRD, דירקטיבת דיווח הקיימות התאגידי של האיחוד האירופי, ו-ESRS, תקני הדיווח האירופיים, ה-OECD מצא כי שיעור החברות שמזהות השפעה שלילית משמעותית על אנשים או על הסביבה גבוה משיעור החברות שמזהות את אותו נושא כסיכון פיננסי מהותי. הפער בולט במיוחד בעובדים בשרשרת הערך, מים ומשאבים ימיים וכלכלה מעגלית.

כלומר: יש נושאים שחברות כבר מבינות שהם יוצרים השפעה משמעותית, אך הם עדיין אינם מתורגמים באופן מלא לניהול סיכונים עסקי, תפעולי או פיננסי. ככל שהדרישות מצד רגולטורים, לקוחות, משקיעים, בנקים ורכש ציבורי מתרחבות, הפער הזה עלול להפוך לחשיפה ממשית.

המשמעות המעשית עבור חברות היא לחבר בין מדיניות לבין תהליכי עבודה. המיפוי צריך לכלול מדינות, ספקים, חומרי גלם, קבלני משנה, עובדים זמניים וקבוצות פגיעות; ובהמשך להשתלב בבחירת ספקים, חוזים, ביקורות, הכשרות, תנאי תשלום, מנגנוני תלונה ותהליכי דיווח להנהלה. כך השאלה תעבור מבחינה אם יש מדיניות זכויות אדם או קוד ספקים, אל בחינה אם המדיניות הזו משנה בפועל את הדרך שבה החברה קונה, מנהלת ספקים, מקשיבה למחזיקי עניין, מטפלת בפגיעות ומוכיחה התקדמות.

למי זה רלוונטי במיוחד?

לחברות עם שרשראות אספקה מורכבות, פעילות ייצור, רכש משמעותי, קבלני משנה, ספקים במדינות או בענפים בסיכון, או חשיפה ללקוחות ומשקיעים שמבקשים אסמכתאות והוכחות לבדיקת נאותות; לחברות ציבוריות ולחברות המדווחות לפי תקני קיימות; לחברות המשתתפות במכרזים או פועלות מול גופים ציבוריים; ולצוותי הנהלה, קיימות, רכש, משפטית, משאבי אנוש, תפעול, ניהול סיכונים, כספים וציות המבקשים להפוך את הממד החברתי ב-ESG ממדיניות כתובה לתהליך ניהולי שניתן ליישם, למדוד ולשפר.

להרחבה:

·       OECD Responsible Business Outlook 2026

ESRS מגיע גם לחברות מחוץ לאיחוד. EFRAG, הגוף המייעץ לנציבות האירופית בתחום התקינה הפיננסית ודיווח הקיימות, פתח להתייעצות ציבורית את טיוטת ESRS-40a, תקני הדיווח האירופיים לחברות מסוימות מחוץ לאיחוד האירופי, מכוח סעיף 40a לדירקטיבת החשבונאות. התקנים מיועדים לחברות שאינן אירופיות עם פעילות משמעותית באיחוד. ההתייעצות פתוחה עד 31 באוקטובר 2026, והדיווח צפוי להיות חובה עבור שנות כספים שמתחילות ב-1 בינואר 2028 ואילך. המהלך מרחיב את שפת הדיווח האירופית גם לקבוצות גלובליות שפועלות בשוק האירופי. לפי EFRAG, מטרת ESRS-40a היא ליצור תנאי תחרות דומים בשוק האיחוד ולהגביר שקיפות לגבי האופן שבו חברות שאינן אירופיות משפיעות על אנשים ועל הסביבה. הטיוטה מתמקדת בהשפעות החברה (impacts) ואינה כוללת גילויים העוסקים בסיכונים, הזדמנויות, חוסן ותלויות, שנכללים במסגרת ה-ESRS הרגילה.

גם אם חובת הדיווח צפויה רק מ-2028, ההיערכות עשויה לדרוש מיפוי של מבנה קבוצות, גבולות הדיווח, מקורות הנתונים, מערכות איסוף המידע, חלוקת האחריות בין מטה לחברות בנות, וכן בחינה כיצד דיווח לפי ESRS-40a ישתלב עם מסגרות דיווח אחרות, לרבות תקני IFRS Sustainability.

עשור להסכם פריז: מה עושים עם סיכונים שקשה למדל? עשר שנים לאחר חתימת הסכם פריז, נייר עבודה חדש של הבנק המרכזי האירופי (ECB) טוען כי אחד האתגרים המרכזיים בניהול סיכוני אקלים הוא שחלק מהסיכונים המשמעותיים ביותר אינם מתנהגים כמו סיכונים פיננסיים רגילים. אירועי קיצון, נקודות מפנה אקלימיות (tipping points) ואי-ודאות עמוקה מקשים להסתמך על נתוני עבר, הסתברויות מדויקות או מודלים מקובלים, ומחייבים קבלת החלטות גם כאשר לא ניתן לכמת באופן מלא את הסיכון. נייר העבודה של ECB מדגיש, כי דחייה של פעולות הפחתה והיערכות עלולה להוביל בעתיד לנזקים פיזיים חמורים יותר, לתנודתיות מקרו-פיננסית גבוהה יותר ולשינויי מדיניות חדים יותר. לפי הכותבים, פעולה מוקדמת פועלת למעשה כמעין ביטוח מפני תרחישים עתידיים יקרים ומורכבים יותר, בעוד שהמתנה לוודאות מלאה עלולה לצמצם את אפשרויות הפעולה ולהגדיל את העלויות לאורך זמן.

עבור בנקים, המשמעות היא שסיכון אקלימי אינו סוגיה נפרדת, אלא חלק מניהול האשראי, הביטחונות, הריכוזיות הענפית והגיאוגרפית והדיאלוג עם לקוחות. נייר העמדה מצביע על הצורך להבין אילו לווים, נכסים וענפים חשופים יותר לחום קיצוני, הצפות, שריפות, מחסור במים או מעבר מהיר לכלכלה דלת פחמן, ולבחון כיצד תרחישים אלה עשויים להשפיע על יכולת החזר החוב ועל שווי הבטוחות לאורך זמן. לצד הסיכונים, הכותבים מצביעים גם על הזדמנויות עבור בנקים. מימון מעבר, אג"ח ירוקות, הלוואות ואג"ח צמודות קיימות ומכשירי מימון נוספים יכולים לסייע ללקוחות להפחית חשיפות עתידיות ולחזק את חוסנם, תוך יצירת אפיקי פעילות חדשים למערכת הפיננסית. כאשר אי-הוודאות גבוהה וההשלכות עלולות להיות משמעותיות ואף בלתי הפיכות, ניהול סיכונים נשען פחות על ניסיון לחזות במדויק את העתיד ויותר על בחינת חוסן, הסתגלות והיערכות למגוון רחב של תרחישים אפשריים.

להפוך פרויקט קיימות לעסקה שאפשר לממן, באמצעות Blended Finance. ה-UN Global Compact, היוזמה של מזכ"ל האו"ם לגיוס המגזר העסקי לקידום קיימות, פרסם באחרונה Playbook תחת הכותרת Business-Led Blended Finance. המדריך מיועד לחברות מהכלכלה הריאלית ומבקש לסייע להן לעבור ממעמד של מקבלות מימון למעמד של שותפות פעילות בתכנון עסקאות מימון. לפי הדוח, פער המימון השנתי להשגת יעדי פיתוח בר-קיימה (SDGs) מוערך ביותר מ-4 טריליון דולר, בעוד שהיקף עסקאות המימון המשולב עמד על כ-24 מיליארד דולר ב-2024.

Blended Finance הוא שילוב של הון פרטי עם הון ציבורי, פילנתרופי או הון פיתוח, במטרה להפחית סיכון ולהפוך פרויקטים בעלי ערך סביבתי או חברתי לכאלה שניתן לממן. בין הכלים הנפוצים: מענקים, ערבויות, הלוואות בתנאים מועדפים, הון שסופג הפסדים ראשונים וסיוע טכני. כלים אלה יכולים לשפר יחס סיכון-תשואה של פרויקט ולמשוך משקיעים שלא היו משתתפים בו בתנאי שוק רגילים.

כך חברות יכולות לחשוב על פרויקט קיימות כעל עסקה שיש לתכנן: מה החסם המימוני, איזה סיכון מונע השקעה, מי השותפים הנדרשים ואיזה מנגנון יכול להפוך את המיזם למתאים למימון. הדוח מציג דוגמאות מתחומי אנרגיה, מים, חקלאות, תשתיות ושרשראות אספקה, שבהם יש ערך עסקי והשפעה חברתית או סביבתית, אך גם מורכבות וסיכון שמקשים על גיוס מימון רגיל, ומציע כלים מעשיים לבניית פרויקטים שייצרו ערך עסקי לצד השפעה סביבתית או חברתית.