SustainAbility IL - Monthly Update May 2026

ערך הולך לאיבוד: הבעיה העסקית של כלכלה לינארית היא היתרון של כלכלה מעגלית

מרבית הארגונים מתוכננים לפעול ביעילות, אבל לא פעם מוצאים את עצמם בפועל מיישמים מודל כלכלי שמבזבז ערך: חומרים נרכשים ומעובדים בלי מיצוי מלא; אנרגיה הולכת לאיבוד בתפעול השוטף; נכסים נשחקים או מוחלפים מוקדם מדי; ומוצרים מסיימים את חייהם הרבה לפני שנגמרה התועלת הכלכלית שלהם. התוצאה היא לא רק השפעה סביבתית, אלא פגיעה ישירה ברווחיות, בחוסן וביכולת להתמודד עם זעזועים בשרשרת האספקה.

מדוח חדש של Circle Economy בשיתוף עם Deloitte, תחת הכותרת: Global Circularity Gap Report 2026, עולה כי כמעט שליש מהערך הכלכלי הגלובלי שנוצר, נשחק או נעלם לאורך הדרך - 25.4 טריליון אירו בשנה. זאת, מכיוון שהמערכת כולה מבוססת על תפיסה של שימוש קצר‑טווח במשאבים (take make waste), במקום על שימור ערך לאורך מחזור החיים. זהו אובדן בקנה מידה כלכלי רחב, המגלם הזדמנות משותפת ומהותית ליצירת ערך, חיזוק חוסן והפחתת סיכונים.

פער הערך בא לידי ביטוי בחמישה מוקדים מרכזיים בארגונים:

1. בתהליך ייצור ועיבוד חומרים: אובדן ערך שנוצר כשחומרי גלם שנרכשו בכסף אמיתי לא מתורגמים לתוצר שמייצר הכנסה. במהלך ייצור, עיבוד או הרכבה חלק מהחומר הולך לאיבוד בגלל פסולות, חיתוכים עודפים, תכנון לא מדויק של תהליך או חוסר בקרה. בנוסף, מוצרים שנפסלים בגלל בעיות איכות דורשים תיקון, השמדה או מכירה בהנחה. בפועל, הארגון משלם על חומר, אנרגיה ועבודה, אך רק חלק מהם הופכים לערך עסקי. מצב זה מגדיל עלויות, שוחק מרווחים ועלול לפגוע באמינות מול לקוחות.
2. אובדן אנרגיה לאורך שרשרת ההפקה והשימוש: אנרגיה שנצרכת אך לא מייצרת תועלת עסקית מלאה. מתקנים לא יעילים, ציוד מיושן, מערכות חימום וקירור לא אופטימליות, תהליכים עתירי אנרגיה שלא נבחנו מחדש, וגם תשתיות IT ומרכזי נתונים. מבחינת הארגון, המשמעות היא חשבונות אנרגיה גבוהים, חשיפה לתנודתיות במחירים, ותלות גבוהה בתשומות חיצוניות, ללא קשר ישיר לגידול בהכנסות.
3. אובדן מבזבוז מוצרים מתכלים (בעיקר מזון): אובדן ערך של מוצר שכבר עבר ייצור, אחסון והובלה, אך לא נמכר או לא נצרך - בשל תחזיות ביקוש לא מדויקות, ניהול מלאי לקוי, חיי מדף קצרים, פחת לוגיסטי, או החזרות מהשוק. הכסף שהושקע בייצור המוצר נשרף, אך ההכנסה לא נוצרה. מעבר לכך, נוצרת גם עלות טיפול והשמדה, ולעיתים פגיעה תדמיתית.
4. ניהול לקוי של סוף חיי מוצרים, מבנים ותשתיות: מוצרים, ציוד ומבנים מגיעים לסוף חייהם, לא פעם הרבה לפני שהסתיימה תרומתם הכלכלית. במקום שימוש חוזר, השבחה, שדרוג או שימוש משני, הם מפורקים, נגרטים או ממוחזרים ברמה נמוכה בלבד. מבחינת ארגונים, המשמעות היא שידע, חומרים ונכסים שעדיין יכלו לייצר ערך, הופכים להוצאה. תופעה זו נפוצה בציוד תעשייתי, מבני משרדים, מערכות IT ומוצרים בני‑קיימה.
5. שחיקה מואצת של הון קבוע - מבנים, ציוד ותשתיות: אובדן ערך שנובע מניהול מחזור חיים לקוי של נכסים כמו למשל תחזוקה חסרה, תכנון שלא מאפשר התאמה לשינויים, או השקעות שלא לוקחות בחשבון שימוש ארוך טווח. כתוצאה מכך, נכסים מוחלפים מוקדם מהנדרש או מנוצלים חלקית בלבד, הארגון נדרש להשקיע שוב בהון, להגדיל CAPEX, ולעיתים לשאת בהשבתות ואובדן רציפות תפעולית - בעוד שניהול נכון היה מאפשר להאריך את חיי הנכס ולשמר ערך.

בכל חמשת המקרים, השורה התחתונה לארגונים זהה: הם משקיעים כסף, משאבים ועבודה, אבל לא ממקסמים את הערך הכלכלי לאורך מחזור החיים. מכיוון שהכלכלה הלינארית מתוכננת כך שערך נשחק בכל שלב מחזור החיים, הפתרון, שהוא כלכלה מעגלית, הוא אסטרטגיה עסקית שמחזקת שרשראות אספקה, מפחיתה חשיפה לתנודתיות במחירי תשומות, ומשפרת את היכולת של ארגונים לנהל סיכונים תפעוליים ופיננסיים. ארגונים שיזהו היכן הערך נשחק לאורך מחזור החיים של מוצרים ונכסים, ולא רק בשורת העלות, יוכלו לפתוח הזדמנויות לצמיחה, חוסן ויתרון תחרותי.

למי זה רלוונטי במיוחד? עבור ארגונים עתירי נכסים, חומרים ואנרגיה, בתעשייה, בנדל״ן, בתשתיות, במזון ובטכנולוגיה, וכן עבור גופים פיננסיים. נשמח לייעץ ולבחון יחד כיצד ניתן להסתכל אחרת על שרשרת הערך ולתרגם אותה למהלכים אופרטיביים ולערך עסקי מוחשי עבורכם.

להרחבה: Global Circularity Gap Report 2026 | Deloitte Global

כשהאקלים יוצא מאיזון: זו לא "עוד שנה חמה", זה שינוי מבני

מערכת האקלים הגלובלית אינה חווה עוד תנודות נקודתיות סביב מצב יציב, אלא מצויה בתהליך שינוי עומק במאזן האנרגטי של כדור הארץ. World Meteorological Organization - WMO, הארגון המטאורולוגי העולמי (סוכנות מקצועית של האו״ם המאגדת 193 מדינות וחברות, ואחראית לתיאום עולמי של ניטור מזג אוויר, אקלים ומשאבי מים), פרסם דוח לסיכום מצב האקלים העולמי, במסגרתו בוצע מחקר עומק של נתונים משירותים מטאורולוגיים והידרולוגיים לאומיים, מרכזי אקלים אזוריים, סוכנויות או״ם וגופי מחקר מובילים. 

הנתונים מציירים תמונה עקבית. השנים 2015 עד 2025 היו 11 השנים החמות ביותר שנמדדו, ושנת 2025 דורגה כשנה השנייה או השלישית החמה ביותר ברצף תצפיות בן כ‑176 שנה. הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת סמוך לפני הקרקע גבוהה בכ-1.43 מעלות צלזיוס ביחס לתקופה הטרום‑תעשייתית (1850-1900). 

בדוח השנה בולט המעבר ממיקוד בטמפרטורת האוויר למדידה מערכתית רחבה יותר, באמצעות הכללת מאזן האנרגיה של כדור הארץ כאחד ממדדי הליבה. מאזן זה בוחן את הפער בין האנרגיה הנכנסת למערכת האקלימית מהשמש לבין זו הנפלטת ממנה חזרה לחלל. נתוני ה‑WMO מראים כי מאז תחילת המדידות בשנת 1960 מאזן זה נעשה חיובי יותר (כשהוא חיובי, זה שלילי עבור תושבי הכדור), ובשני העשורים האחרונים חלה האצה חדה שהביאה לשיא חדש בשנת 2025 - הרמה הגבוהה ביותר שנמדדה. המשמעות אינה "עוד שנה חמה", אלא מעבר למצב מערכתית שונה, שבו חום מצטבר במערכת ואינו מתפזר בטווח הקצר.

לפי הדוח, למעלה מ‑90% מהעודף האנרגטי נאגר באוקיינוסים, שכיום מתחממים בקצב המהיר ביותר שנמדד. האוקיינוסים אמנם משמשים חיץ זמני מפני התחממות היבשה, אך במקביל התחממות זו מזינה תהליכים בעלי השפעה ישירה על כלכלה ותשתיות: העצמת סופות, פגיעה במערכות אקולוגיות, והאצה בעליית מפלס הים. מאז תחילת מדידות הלוויין ב‑1993 עלה מפלס הים העולמי בכ‑11 ס"מ, כאשר קצב העלייה מאז 2012 גבוה משמעותית מזה שנמדד בשני העשורים הראשונים למדידות. 

שינויים אלה מתורגמים ישירות להשפעות חברתיות וכלכליות. בשנת 2025 אירועי קיצון - גלי חום, שיטפונות, בצורות, שריפות וסערות, פגעו במיליוני בני אדם וגרמו לנזקים כלכליים של מיליארדי דולרים. אירוע קיצון אזורי אחד עלול ליצור השפעות מתגלגלות על פריון עבודה, תשתיות, שרשראות אספקה, ביטוח ויציבות פיננסית, ולהפוך מסיכון סביבתי לסיכון עסקי מערכתי. מאזן האנרגיה, התחממות האוקיינוסים ועליית מפלס הים הם אינדיקטורים מוקדמים לכך שתנאי הפעולה העסקיים בעשורים הקרובים יהיו שונים מהותית מאלו שעליהם התבססו מודלים היסטוריים.

למי זה רלוונטי במיוחד? מומלץ לחברות בתחומי תשתיות, אנרגיה, נדל״ן, תחבורה, תעשייה ולוגיסטיקה, וכן לגופים פיננסיים וגופי ביטוח, לבחון כיצד מגמות אקלימיות מצטברות מתורגמות לסיכונים פיזיים, תפעוליים ופיננסיים. עבור ארגונים עם פעילות גלובלית או נכסים באזורים רגישים אקלימית, נדרש ניתוח עומק של חשיפות לאורך שרשרת הערך, כחלק מבניית חוסן ארגוני ויכולת לפעול בתנאים משתנים.

להרחבה: State of the Global Climate 2025

האנרגיה שמתחת לפני הקרקע. למה אין כיום בישראל ייצור אנרגיה גיאותרמית, והאם במסגרת הרצון לגוון את תמהיל האנרגיה הישראלי, גם בראי המלחמה, צפוי שינוי? משרד האנרגיה והתשתיות בישראל הודיע כי הוא בוחן לראשונה קידום של אנרגיה גיאותרמית לייצור חשמל בישראל. מדוע עכשיו? לפי המשרד, התקדמות טכנולוגית בקידוחים עמוקים הופכת את התחום לרלוונטי גם לישראל, והערכתו היא שטכנולוגיות גיאותרמיות מתקדמות עשויות להגיע לבשלות מסחרית בטווח של 5-10 שנים, כחלק מחיזוק החוסן והביטחון האנרגטי של המשק. 

אנרגיה גיאותרמית היא אנרגיה מתחדשת המבוססת על חום תת-קרקעי, המאפשר ייצור חשמל רציף ויציב בכל שעות היממה וימות השנה, בניגוד לאנרגיה סולארית או רוח התלויות בתנאי מזג האוויר. האנרגיה מופקת מהחום האגור בבטן האדמה. באמצעות קידוחים עמוקים, החום מנוצל לייצור קיטור או להעברת חום, וכך לייצור חשמל או אנרגיה תרמית. היתרון המרכזי של אנרגיה גיאותרמית הוא יציבות והיא שכבת בסיס שיכולה להשלים מערכות אנרגיה מתחדשות אחרות, אך יחד עם זאת, היא דורשת תנאים גיאולוגיים מתאימים, השקעות הון גבוהות ושלב פיתוח ארוך יחסית.

בעוד שבישראל הנושא בחיתולים, אירופה כבר צברה ניסיון משמעותי בתחום. אירופה הייתה בין החלוצות של האנרגיה הגיאותרמית, כאשר תחנת החשמל הגיאותרמית הראשונה בעולם הוקמה באיטליה כבר בשנת 1904. לפי נתוני מכון המחקר Ember Energy, באירופה פועלות 147 תחנות כוח גיאותרמיות, מתוכן 21 מייצרות חשמל כבר מעל 25 שנה - עדות לאופי ארוך‑הטווח של השקעות גיאותרמיות. בשנת 2024 ייצרו התחנות באירופה כ‑20 TWh של חשמל, מכושר מותקן של מעט מעל 3.5 GW - כחמישית מהקיבולת הגיאותרמית העולמית. כפי שמראה הגרף, מדינות כמו איטליה, גרמניה וצרפת ביססו נוכחות משמעותית, לצד פרויקטים שנמצאים עדיין בשלבי הקמה. 

להרחבה: מגוונים את מקורות האנרגיה בישראל; Ember Energy

מאקלים למספרים: מתי סיכון אקלים חייב להופיע בדוח הכספי 

עד לא מזמן סיכוני אקלים טופלו בעיקר בדוחות קיימות, בניתוחי סיכונים או בשיח אסטרטגי. כיום, הגבול בין דוח קיימות / ESG לדוח הכספי הולך ומטשטש. יותר ויותר משקיעים ורגולטורים מכוונים חברות לא להשאיר את סיכוני האקלים המהותיים ברמת נרטיב, אלא לשקף אותם במספרים. במילים פשוטות: אם האקלים משפיע על הערך הכלכלי של הארגון, הוא צריך להשפיע גם על הדוחות הכספיים.

מסקירה של Deloitte עולה, כי עד לשנת 2030 כמעט כל מגזר תעשייתי צפוי להיות חשוף לפחות לרמת סיכון אקלימי בינונית. למרות זאת, לפי נתוני S&P Global, רק כ‑42% מהחברות שנסקרו דיווחו על תוכניות הסתגלות וחוסן אקלימי. המשמעות היא פער הולך וגדל בין רמת החשיפה בפועל של ארגונים לשינויי אקלים, לבין האופן שבו סיכונים אלו מגולמים בתכנון התפעולי, הפיננסי והחשבונאי. פער זה עלול להתבטא בשיבושים תפעוליים, וכן בעלייה בסיכוני אשראי, פגיעה בשווי נכסים והשפעה שלילית על הערך הכלכלי בטווח הבינוני והארוך.

סיכוני אקלים אינם מקשה אחת, ויש להבחין בין שני סוגים מרכזיים: 

• סיכונים פיזיים: הנובעים מהשפעות ישירות של אקלים. אירועי קיצון כמו שיטפונות, גלי חום ובצורות, לצד תהליכים כרוניים כגון עלייה בטמפרטורות ושינויי משקעים. סיכונים אלו עלולים לגרום נזק לנכסים פיזיים, להעלות עלויות תפעול, לפגוע בפריון עובדים ולשבש שרשראות אספקה. 
• סיכוני מעבר לכלכלה דלת‑פחמן: רגולציה מחמירה, תמחור פחמן, שינויי ביקוש, התקדמות טכנולוגית וסיכוני מוניטין. סיכונים אלו עלולים להפוך נכסים קיימים לפחות רלוונטיים, להאיץ שחיקה או התיישנות של ציוד ותשתיות, ולשנות מבני עלויות והכנסות.

התקנים החשבונאיים קיימים במסגרת תקני IFRS (International Financial Reporting Standards - תקני הדיווח הכספי הבין-לאומיים), שמתחדדים בכל הקשור לסיכוני אקלים בהבהרות שפרסמה מועצת ה‑IASB (International Accounting Standards Board - המועצה לתקני חשבונאות בין-לאומיים) בחודשים האחרונים. במסגרת זו פורסמו דוגמאות המדגימות כיצד יש ליישם תקנים קיימים, תוך שימוש בסיכוני אקלים כתרחישים מייצגים. 

הדוגמאות מסירות את חוסר הבהירות לגבי הציפייה ליישום בפועל, ומחזקות את הקשר בין ניתוחי אקלים לבין הדוחות הכספיים: לא כל סיכון אקלים חייב להופיע בדוח הכספי, אך אם הסיכון מהותי מבחינה פיננסית, עליו להופיע. אם סיכון אקלים משפיע על שווי נכסים, משנה את תוחלת החיים או הערך השיורי שלהם, מגביר עלויות עתידיות או התחייבויות, ומשפיע על אשראי, ביטוח או ביקוש, עליו להיות משוקף בדוחות הכספיים.

בפועל, המשמעות היא שילוב של סיכוני אקלים במסגרת תקנים קיימים כגון IAS 36 (ירידת ערך נכסים), IAS 16 (רכוש קבוע), IAS 2 (מלאי), IAS 37 (הפרשות והתחייבויות), IFRS 9 (מכשירים פיננסיים) ו‑IFRS 17 (חוזי ביטוח). בנוסף, תקן IFRS 18 (Presentation and Disclosure in Financial Statements - הצגה וגילוי בדוחות כספיים), שייכנס לתוקף מ‑1 בינואר 2027, צפוי לחזק עוד יותר את הדרישה להצגת אי ודאות מהותית, ובכך לקצר את המרחק בין ניתוח אקלימי לבין הצגת מספרים בדוח הכספי.

למי זה רלוונטי במיוחד? עבור הנהלות, דירקטוריונים, סמנכ"לי כספים, במיוחד בארגונים עתירי נכסים, תשתיות, מלאי או חשיפה רגולטורית בתחומים כמו תעשייה, אנרגיה, נדל״ן, תחבורה ופיננסים. סיכוני אקלים אינם נושא צדדי, הם הופכים לחלק בלתי נפרד מניהול סיכונים, קבלת החלטות והדיאלוג מול משקיעים. בפרקטיקת הקיימות אנו מסייעים לארגונים לחבר בין ניתוחי סיכוני אקלים ותרחישים, לבין יישום עקבי, תוך גילוי ושיקוף למחזיקי עניין.

להרחבה: Accounting for Sustainability: Climate Risks 

גם ירוק, גם כחול: מימן הופך לשיח עסקי

במשך עשרות שנים, מימן שימש בעיקר כחומר גלם תעשייתי בתחומים כמו זיקוק, דשנים וכימיקלים. כיום הוא חוזר לקדמת הבמה מסיבה אחרת: היכולת שלו להפחית פליטות במקטעים שבהם קשה מאוד לעשות זאת באמצעים חלופיים - תעשייה כבדה, ייצור חשמל עתיר אנרגיה ותהליכי ייצור של חומרי גלם בסיסיים כמו פלדה ומלט. מימן נתפס היום כמרכיב אסטרטגי במעבר לכלכלה דלת פחמן.

יש להבחין בין שני סוגי מימן מרכזיים: 

• מימן ירוק: מיוצר ממים באמצעות תהליך אלקטרוליזה, כאשר החשמל מגיע ממקורות מתחדשים כמו שמש ורוח. בתהליך עצמו כמעט שלא נפלט פחמן, ולכן הוא נתפס כפתרון מפתח לדקרבוניזציה עמוקה. עם זאת, כיום הוא עדיין יקר יחסית ודורש השקעות משמעותיות בתשתיות ייצור, בזמינות חשמל מתחדש ובהקמת שרשראות אספקה חדשות.
• מימן כחול: מיוצר מגז בתהליך תעשייתי מוכר, כאשר הפחמן שנפלט בתהליך נאסף ומאוחסן באמצעות טכנולוגיות של לכידה ואחסון פחמן. המימן הכחול הוא פתרון מעבר פרגמטי: הוא אינו נטול פליטות לחלוטין, אך מאפשר להפחית פליטות בקנה מידה גדול ובטווח הקצר, תוך הישענות על תשתיות קיימות.

עבור ארגונים, מימן הוא סל של אפשרויות: מימן כחול יכול לשמש שלב מעבר עבור תעשיות עתירות אנרגיה שכבר היום תלויות בגז, ולאפשר התחלה של הפחתת פליטות בקנה מידה משמעותי. מימן ירוק, מנגד, מייצג את כיוון ההתפתחות לטווח הארוך, במיוחד באזורים ובשווקים שבהם רגולציה, לקוחות ומנגנונים כמו CBAM (מנגנון ההתאמה הפחמנית בגבול), מתחילים לדרוש מוצרים ותהליכים דלי פחמן.

האתגר המרכזי אינו טכנולוגי בלבד, אלא כלכלי: עלויות ייצור, זמינות תשתיות, חוזי רכישה ארוכי טווח והיכולת לבנות ביקוש יציב. לכן, מדינות וארגונים שמצליחים לשלב מימן כחלק מאסטרטגיה רחבה, הכוללת אנרגיה מתחדשת, פיתוח תעשייה מקומית ושילוב בשרשראות ערך גלובליות, יכולים להפוך אותו מפתרון אקלימי להזדמנות עסקית. דוגמה בולטת לכך היא שימוש במימן לייצור מוצרים ירוקים מקומיים, כמו פלדה דלת‑פליטות, ולא רק ייצוא של המימן עצמו.

בדוח חדש של Deloitte Middle East, המבט מופנה אל המדינות השכנות לישראל במזרח התיכון, שם השיח עובר משאלה של "אם" לשאלה של "איפה ואיך". הדוח מצביע על כך שבעיקר מדינות המפרץ (GCC - Gulf Cooperation Council), ממוצבות היטב להפוך לשחקניות מרכזיות בכלכלת המימן העולמית. זאת בזכות שילוב של זמינות גבוהה של אנרגיות מתחדשות, תשתיות אנרגיה ויצוא קיימות, מיקום גיאוגרפי על צירי סחר מרכזיים, ומדיניות ממשלתית שמכוונת לגיוון כלכלי מעבר לנפט ולגז.

למי זה רלוונטי במיוחד? עבור תעשיות כבדות, אנרגיה, כימיקלים וחומרי גלם, מימן צפוי להפוך בשנים הקרובות משיח תיאורטי לשיקול תפעולי ואסטרטגי. גם עבור גופים פיננסיים ומשקיעים, מדובר בתחום שבו החלטות מוקדמות על טכנולוגיה, מיקום ושרשרת ערך עשויות להשפיע משמעותית על סיכון, תשואה ותחרותיות. מימן יהיה בשנים הבאות חלק בלתי נפרד מאסטרטגיות אנרגיה, דקרבוניזציה וצמיחה של ארגונים.

להרחבה: Deloitte - From oil to hydrogen

כשייעוץ, קיימות ואימפקט נפגשים

הפעם נסיים את העדכון לחודש מאי 2026 במבט על Deloitte פנימה. הייעוץ שלנו ללקוחות בנושאי אימפקט סביבתי, חברתי, אקלים וקיימות נשען גם על ניסיון מעשי שנבנה מבפנים, עם הובלה מקצועית שמתחילה ביכולת ליישם בעצמנו את השינויים שאנחנו מסייעים לגופים שונים בארץ ובחו"ל לקדם.

• באחרונה פרסמנו Net‑Zero Transition Plan, תוכנית עבודה גלובלית המפרטת כיצד נגיע ל-Net Zero עד 2040. התוכנית מציבה יעד כמותי - הפחתה של 90% מפליטות גזי החממה לאורך כל שרשרת הערך, פליטות ישירות (Scope 1), פליטות מאנרגיה נרכשת (Scope 2) ופליטות עקיפות בשרשרת הערך (Scope 3). את 10% הפליטות הנותרות שיישארו גם לאחר מאמצי ההפחתה, Deloitte מתחייבת לנטרל באמצעות השקעה בהסרה קבועה של פחמן. התוכנית מפרטת מהלכים אופרטיביים רחבי היקף: שינוי דפוסי נסיעות ועבודה, טרנספורמציה של מערכות טכנולוגיות ותשתיות מחשוב, ניהול ותפעול מבנים בסטנדרטים של יעילות אנרגטית, והטמעת שיקולי אקלים וקיימות בניהול שרשראות אספקה ובמערכות יחסים עם ספקים. כמו כן, אנו מפרסמים עבודה שיטתית לזיהוי, ניהול ושילוב סיכוני אקלים כחלק אינטגרלי מניהול הסיכונים, קבלת החלטות, בקרה ודיווח בפירמה.
• ובישראל: ביום העצמאות פרסמנו את דוח האימפקט של Deloitte ישראל לשנת 2025, המציג כיצד אנו בוחנים ומודדים את עצמנו בהקשר רחב יותר של השפעה, חוסן ותרומה לחברה ולמשק. הדוח מתמקד במחויבויות ליבה כגון חוסן ארגוני ואנושי, מוכנות לעולם עבודה משתנה, גיוון והכלה, ושילוב אחריות חברתית בליבת הפעילות העסקית. אימפקט אינו תוספת לפעילות המקצועית, אלא חלק מהותי מהאופן שבו נבנית מצוינות לאורך זמן. השנה האחרונה המשיכה להעמיד למבחן את החוסן של המשק הישראלי כולו. דוח האימפקט של Deloitte ישראל מסכם איך הייעוד שלנו, To make an impact that matters, מתורגם לעשייה עקבית, מדידה ומתמשכת. במבט קדימה, נמשיך להוות עוגן מקצועי וערכי עבור לקוחותינו, ולהוביל מהלכים המשלבים חדשנות עם אחריות חברתית עמוקה.

להרחבה: Net-zero by 2040 | Deloitte Global; דוח האימפקט של Deloitte לשנת 2025