SustainAbility IL - Monthly Update June 2026
כשאירופה מתחממת ואל ניניו מתפתח, נדרשת היערכות אקלימית
כמה חם? בימים אלה פוקד את אירופה גל חום עוצמתי, במקביל להיערכות עולמית לאפשרות להתפתחות אל ניניו בחודשים הקרובים. לפי ארגון המטאורולוגיה העולמי, WMO, האירוע כבר שבר שיאי טמפרטורה רבים: בצרפת נמדדו בסוף יוני עד 43.8 מעלות צלזיוס ביום ושיא ארצי חדש של 22 מעלות בלילה; בספרד נמדדו 42.7 מעלות (בבילבאו), ובשווייץ נקבע שיא יוני חדש של 38 מעלות בבאזל. כך נראה סיכון אקלימי בפועל, שמתבטא ברצף של עומסי חום, לילות חמים, סיכון לשריפות, עומס על מערכות בריאות, פגיעה בעובדים, ירידה בפריון ושיבושים בתשתיות.
כשמדברים על חום, מקובל לחשוב על שעות היום. אבל כאשר הלילה אינו מאפשר לגוף להתאושש מעומס החום של היום, הסיכון הבריאותי עולה, בעיקר בקרב מבוגרים, ילדים, נשים בהריון, עובדים בחוץ, אנשים עם מחלות רקע ואוכלוסיות ללא קורת גג ראויה. בערים צפופות, אפקט אי חום עירוני מוסיף לעיתים כמה מעלות לטמפרטורה המורגשת, כך שטמפרטורה אזורית של 35 מעלות יכולה להיות מורגשת כ-38 או אף 40 מעלות ברחוב עירוני צפוף, ללא צל או שטחים ירוקים. לפי WMO, אירופה היא היבשת שמתחממת בקצב המהיר ביותר בעולם, וב-50 השנה שחלפו מאז גל החום ההיסטורי של 1976, אירופה התחממה בכ-2 מעלות.
אל התמונה הזו מצטרף גורם אקלימי נוסף: אל ניניו. WMO מעריך כי קיימת הסתברות של 80% להתפתחות אירוע אל ניניו בחודשים יוני עד אוגוסט 2026, ושל כ-90% או יותר לכך שהתנאים יימשכו לפחות עד נובמבר. אל ניניו הוא שלב חם במחזור אקלימי טבעי הנקרא ENSO (El Niño Southern Oscillation). המחזור הזה מתרחש באוקיינוס השקט הטרופי, בעיקר באזור קו המשווה שבין החופים המערביים של דרום אמריקה לבין מרכז האוקיינוס השקט. בתקופות רגילות, רוחות ודפוסי זרמים באוקיינוס משפיעים על מיקום המים החמים והקרים באזור זה. באירוע אל ניניו, פני הים במרכז ובמזרח האוקיינוס השקט הטרופי מתחממים מעל הרגיל. ההתחממות הזו משנה את האינטראקציה בין האוקיינוס לאטמוספרה, ומשפיעה על דפוסי טמפרטורה, גשמים, בצורות וסופות באזורים שונים בעולם. אל ניניו מתרחש בדרך כלל אחת לשנתיים עד שבע שנים, ונמשך לרוב תשעה עד שנים עשר חודשים. לא כל אירוע אל ניניו נראה דומה: ההשפעה תלויה בעוצמת האירוע, במשך שלו, בעונת השנה שבה הוא מתפתח ובאינטראקציה שלו עם דפוסי אקלים אחרים או תנודות אטמוספריות אזוריות. ברמה הגלובלית, אל ניניו נוטה להעלות את הטמפרטורות העולמיות ולהשפיע על דפוסי גשמים ומזג אוויר קיצוני. באזורים מסוימים הוא קשור ליותר גשם, למשל בחלקים מדרום אמריקה הדרומית, דרום ארה"ב, קרן אפריקה ומרכז אסיה. באזורים אחרים הוא קשור לתנאים יבשים יותר, למשל במרכז אמריקה, בצפון דרום אמריקה, באיים הקריביים, באוסטרליה, באינדונזיה ובחלקים מדרום אסיה.
השירות המטאורולוגי בישראל פרסם באחרונה תחזית עונתית לחודשים יוני עד אוגוסט 2026, שלפיה ממוצע הטמפרטורות בתקופה זו צפוי להיות גבוה מהממוצע הרב שנתי בכל הארץ, בכ-0.5 עד 1.0 מעלות צלזיוס ביחס לממוצע הרב שנתי.
גלי חום, עומסי חום ולחות, עלייה באידוי, מחסור במים, שריפות, שיבושי אספקה, פגיעה בחקלאות ועלייה בביקושים לחשמל הם סיכונים שצריכים להיכנס לתכנון עסקי, תפעולי ופיננסי ולא ניתן להסתכל עליהן כעל אירוע של "מזג אוויר חריג". היערכות טובה מתחילה בשאלות פשוטות, כמו: אילו אתרים, עובדים, ספקים ונכסים חשופים לעומסי חום; האם קיימים נהלים ברורים לעבודה בחום, הפסקות, הצללה, שתייה ושעות פעילות; האם תשתיות הקירור והחשמל ערוכות לעומסי שיא; האם תוכניות ההמשכיות העסקית מתייחסות לגל חום ממושך, ולא רק לאירוע חירום קצר; האם ספקים קריטיים נמצאים באזורים רגישים לחום, בצורת, שריפות או הצפות; והאם הסיכונים האקלימיים הפיזיים משולבים בתכנון השקעות, רכש, ביטוח, תפעול ונדל"ן. תוכנית אקלים ארגונית צריכה לכלול יעדי הפחתה, אך גם הבנה של סיכונים פיזיים ותוכניות הסתגלות.
למי זה רלוונטי במיוחד? לארגונים עם שרשרת אספקה גלובלית או ספקים באזורים החשופים לחום, בצורת, שריפות או שיבושי מזג אוויר. כמו כן, לחברות עם עובדים בשטח, אתרי ייצור, מרכזים לוגיסטיים, פעילות בנייה, תשתיות, נדל"ן מניב, קמעונאות, חקלאות, מזון, בריאות, תחבורה ותיירות. לחברות המבקשות למפות סיכוני אקלים ולבצע ניהול סיכונים, מוזמנות לפנות אלינו לבחינת ההשפעות על הארגון.
להרחבה:
WMO, Records fall as extreme heat grips Europe
WMO, Prepare for El Niño
השירות המטאורולוגי הישראלי, תחזית עונתית לחודשים יוני עד אוגוסט 2026
מה חברות יכולות ללמוד ממפת תביעות האקלים העולמית
נישאר באקלים, ונעבור לסיכון המעבר המשפטי שמתממש בפועל. שינויי אקלים נתפסו במשך שנים כסוגיה של מדיניות ציבורית, רגולציה, מדע והשקעות ארוכות טווח. בשנים האחרונות שינוי האקלים הופך לשאלה משפטית: מי היה צריך לפעול, מי ידע, מי דיווח, מי מימן, מי אישר, מי הבטיח - והאם ההבטחות עמדו במבחן המציאות.
דוגמה עדכנית לכך ניתן לראות בהחלטה שניתנה בחודש יוני בית המשפט בפריז בעניינה של חברת האנרגיה הצרפתית TotalEnergies. לפי ההחלטה, החברה חייבת לזהות, להעריך ולחשוף את הסיכונים האקלימיים הנובעים מפליטות גזי החממה מסוג Scope 3 הנוצרות משימוש הלקוחות במוצרי הנפט והגז שלה. ביהמ"ש הורה לה לעדכן תוכנית לניהול סיכונים סביבתיים וזכויות אדם – כל זאת, בעקבות תביעה שהוגשה נגדה על ידי מספר ארגוני חברה אזרחית ועיריית פריז.
דוח חדש של מכון המחקר Grantham ב- London School of Economicsמציג תמונת מצב עדכנית של תביעות אקלים בעולם. מהדוח עולה כי בעשור האחרון, מאז הסכם פריז, היקף התביעות עולה. בתי משפט, רגולטורים, ממשלות, חברות, מוסדות פיננסיים וארגוני חברה אזרחית משתמשים בכלים משפטיים כדי לברר מהי חובת פעולה סבירה מול שינויי אקלים, כיצד יש ליישם מדיניות אקלים, ומה קורה כאשר הצהרות אקלימיות אינן מתיישבות עם הפעילות בפועל. עבור חברות, אקלים הופך בהדרגה מתחום של מדיניות ודיווח לתחום של אחריות, ממשל פנימי וניהול סיכונים.
בשנת 2025 הוגשו 249 תביעות אקלים חדשות, ובכך עלה מספר התיקים שנרשמו מאז 1986 ליותר מ-3,600. תביעות אקלים הוגשו עד היום ב-62 מדינות כאשר ארה"ב נותרה הזירה המרכזית, עם 151 תיקים חדשים בשנת 2025 ו-2,078 תיקים במצטבר. הדוח מבחין בין תביעות המבקשות לקדם או להגן על פעולת אקלים לבין תביעות המכוונות נגד מדיניות אקלים או נגד יישומה, ומראה כי הזירה המשפטית משמשת כיום את שני צידי הדיון האקלימי. כמו כן, ניכרת התרחבות של מעגל הנתבעים, הענפים והטענות המשפטיות.
מתוך התיקים האלה, בשנת 2025 לבדה הוגשו יותר מ-50 תביעות אקלים אסטרטגיות המכוונות נגד חברות בענפים הכוללים אנרגיה, פיננסים, תחבורה, נדל"ן ומוצרי צריכה. חלק מהתביעות מבקשות לחייב מדינות לפעול בהתאם ליעדי אקלים או להגן על אזרחים מפני נזקי אקלים; חלק אחר מהתביעות מכוונות לחברות, למממנים, למבטחים או לשחקנים אחרים בשרשרת הערך של פעילויות עתירות פליטות; ולצד אלה קיימות גם תביעות נגד מדיניות אקלים, נגד רגולציה ירוקה, ונגד גופים הפועלים לקידום אקלים.
אחת הקטגוריות הבולטות בתביעות אקלים נגד חברות היא climate-washing - תביעות או הליכים המאתגרים טענות, הצהרות או נרטיבים לא מדויקים ביחס למעבר לכלכלה דלת-פחמן, או למשל מסרים על מוצר ירוק כשאינו כזה, יעד "אפס פליטות נטו" שלא ממומש, קיזוזי פחמן הצהרתיים ולא מגובים ועוד. מעניין לציין, כי היקף התיקים האלה נמצא במגמת ירידה, ייתכן שבשל זהירות גבוהה יותר של חברות ביחס לטענות סביבתיות או הנחיות רגולטוריות ברורות יותר.
מבחינת ניהול סיכונים, גם greenhushing - צמצום תקשורת סביב סוגיות אקלים או מעבר למסרים עמומים, אינו מפחית בהכרח חשיפה, שכן חברות נתבעות גם על אי-עשייה, לכאורה.
הדוח מזהה תחומים שבהם עשוי להתפתח גל נוסף של תביעות אקלים, בהם: תשתיות וטכנולוגיות ללכידה, הסרה ואחסון של פחמן; פליטות הנובעות מהפעלת מרכזי נתונים גדולים; והחיבור בין שינויי אקלים לבין בעיות סביבתיות אחרות, כמו זיהום פלסטיק. גם חברות שאינן מזהות את עצמן כחברות אקלים קלאסיות, כמו חברות היי-טק, נדל"ן, פיננסים, קמעונאות או מזון, יכולות למצוא את עצמן בתוך דיון אקלימי דרך טענות שיווקיות, שרשרת אספקה, צריכת אנרגיה, שימוש במים או תשתיות דיגיטליות.
למי זה רלוונטי במיוחד?
עבור דירקטוריונים והנהלות, אקלים צריך להיתפס כנושא של ממשל תאגידי וניהול סיכונים. תוכנית מעבר אקלימית צריכה להיות יותר ממסמך אסטרטגי: היא צריכה להתחבר לתקציב, ליעדי ביניים, להחלטות השקעה, לרכש, לניהול ספקים, ולתקשורת עם משקיעים ולקוחות. כאשר קיים פער בין ההצהרה לבין היישום, הוא עלול להפוך לסיכון משפטי, רגולטורי או מוניטיני. אתם מוזמנים לפנות אלינו כדי להמשיך את הדיון, ולבחון רלוונטיות עבורכם.
להרחבה:
מה צפוי להניע את הביקוש לאנרגיה בעשורים הקרובים? לפי תחזית BloombergNEF, החשמל צפוי לעמוד במרכז המעבר האנרגטי ולהגדיל משמעותית את חלקו בצריכת האנרגיה הסופית העולמית.
עד 2035 הביקוש צפוי לגדול בכ-29% ביחס ל-2025, ועד 2050 בכ-69% (גרף שמאלי). מבנים צפויים להישאר צרכן החשמל הגדול ביותר, בעוד שמקורות הצמיחה החדשים משתנים: רכב חשמלי, דאטה סנטרים, מיזוג אוויר ומשאבות חום צפויים להוסיף ביקוש חדש לחשמל.
הגרף הימני מחדד את קצב הגידול הצפוי ביחס ל-2025: רכב חשמלי ודאטה סנטרים הם בין מנועי הצמיחה המהירים ביותר בביקוש החדש לחשמל, כאשר חלק משמעותי מהצמיחה בביקוש לדאטה סנטרים קשור להתרחבות המהירה של יישומי AI. בעוד שמבנים צפויים להישאר צרכן החשמל הגדול ביותר, חלק משמעותי מהגידול העתידי בביקוש נובע מענפים הנמצאים בתהליך חשמול מהיר, ובראשם תחבורה ותשתיות דיגיטליות.
חשמול יכול לתמוך בהפחתת פליטות, אך הוא מחייב תכנון מוקדם של ייצור חשמל נקי, רשתות, אגירה וגמישות ביקוש. עבור חברות, מעבר לרכב חשמלי, הרחבת פעילות דיגיטלית או שימוש מוגבר ב-AI צריכים להיבחן גם דרך שאלות תשתיתיות, כמו: מאיפה יגיע החשמל, מתי הוא יידרש, והאם המערכת ערוכה לספק אותו.
הבינה אולי מלאכותית, אבל אתגרי הקיימות מוחשיים
הבינה המלאכותית, AI, היא כלי עבודה יומיומי: כתיבה, קוד, שירות לקוחות, שיווק, ניתוח נתונים, תמונות ותהליכי קבלת החלטות. מבחינת המשתמש הממוצע, החוויה כמעט נקייה ממשאבים: נכנסת שאלה, יוצאת תשובה. בפועל, מאחורי כל שאילתה עומדת תשתית פיזית רחבה הכוללת מרכזי נתונים, שרתים, שבבים, מערכות קירור, רשתות חשמל, מים, קרקע וחומרי גלם. החיבור לקיימות הוא פחות אינטואיטיבי עבור ארגונים, והם מבינים בהדרגה ש-AI מעלה שאלות נוספות הקשורות לקיימות כמו ממשל תאגידי, אתיקה, פרטיות, שקיפות וניהול סיכונים.
דוח חדש שפרסם מכון המחקר של האו"ם למים, סביבה ובריאות (UNU-INWEH), הופך את החיבור הזה למוחשי יותר, כאשר הוא בוחן את העלות הסביבתית של צריכת האנרגיה של AI דרך שלושה ממדים מרכזיים: פליטות פחמן, שימוש במים ושימוש בקרקע. לפי הדוח, מרכזי הנתונים התומכים בפעילות AI, צפויים לצרוך עד 2030 כ-945 טרה-ואט שעה חשמל בשנה - כמעט 3% מצריכת החשמל העולמית החזויה. לשם המחשה, מדובר בכמות חשמל הגבוהה כמעט פי שלושה מצריכת החשמל השנתית המשותפת של פקיסטן, בנגלדש וניגריה, שבהן חיים יחד יותר מ-650 מיליון איש. טביעת הרגל הפחמנית הנובעת מצריכת החשמל החזויה של מרכזי נתונים ב-2030 תהיה 399 מיליון טון CO₂e, ותחייב לשם קיזוז גידול של 6.7 מיליארד עצים במשך עשר שנים כדי לקזז אותה - מספר שהוא פי שניים ממספר העצים המוערך בבריטניה כולה.
בחינה של AI דרך פליטות פחמן בלבד נותנת תמונה חלקית. כל קוט"ש שצורכת מערכת AI כרוך גם בצריכת מים, בין היתר לקירור מרכזי נתונים ולייצור החשמל שמזין אותם, וגם בשימושי קרקע הקשורים לתשתיות אנרגיה, מרכזי נתונים ושרשראות אספקה. לפי הדוח, עד 2030 צריכת המים הקשורה לחשמל של מרכזי נתונים צפויה להגיע לכ-9.3 טריליון ליטר מים בשנה - כמות השקולה לצורכי המים הביתיים הבסיסיים השנתיים של כ-1.3 מיליארד איש באפריקה המתגוררים מדרום לסהרה. טביעת הקרקע (land footprint) הקשורה לאותה צריכת חשמל צפויה להיות גבוהה מ-14.5 אלף קמ"ר, בערך פי שניים משטח המטרופולין של ג׳קרטה, ביתם של 32 מיליון איש.
הדוח מצביע על כך שמדדים סביבתיים שונים יכולים לנוע בכיוונים שונים: פתרון אנרגטי שנראה עדיף מבחינת פחמן עשוי לייצר עומס גבוה יותר על מים או קרקע. לכן, עבור ארגונים שמרחיבים שימוש ב-AI, השאלה אינה מסתכמת בכמה ירוק ספק הענן, אלא כיצד נמדדים ומנוהלים יחד חשמל, פליטות, מים, קרקע, מיקום התשתית ושרשרת הערך.
הנושא מתקדם גם לזירת המדיניות הבין-לאומית. ביוני 2026 הכריז מזכ"ל האו"ם על AI Environmental Transparency Initiative, יוזמה הקוראת לחברות AI לחשוף באופן ציבורי ובר-השוואה את ההשפעות הסביבתיות של המערכות שלהן, לרבות פליטות פחמן, שימוש במים ושימוש בקרקע, ולהתחייב להפעלת מרכזי נתונים באנרגיה מתחדשת עד 2030. היוזמה מבקשת להפוך שקיפות סביבתית לעיקרון בסיסי בפיתוח AI אחראי, כך שממשלות, משקיעים, לקוחות וקהילות יוכלו להבין טוב יותר את המחיר הסביבתי של התשתיות הדיגיטליות שבהן הם משתמשים.
למי זה רלוונטי במיוחד?
לחברות שמרחיבות שימוש בכלי AI ורוצות להבין את ההשלכות הסביבתיות והתפעוליות של המעבר; לארגונים עם פעילות ענן משמעותית או תהליכי דיגיטציה מתקדמים; לחברות הנדרשות למדוד או להפחית פליטות Scope 2 ו-Scope 3; לארגונים שבוחנים ספקי טכנולוגיה וענן במסגרת רכש אחראי; לחברות הפועלות באזורים רגישים מבחינת מים או עם יעדי מים, אקלים ואנרגיה; ולצוותי קיימות, , IT רכש, וחדשנות המבקשים לשלב שיקולי קיימות בתהליכי AI וטרנספורמציה דיגיטלית.
להרחבה:
AI Is Threatening Natural Resources for Billions | United Nations University
UN Secretary-General launches AI Environmental Transparency Initiative
התקן הוולונטרי שיכול להפוך לשפה החדשה של שרשרת הערך
חלק גדול מהשיח סביב דיווחי קיימות באירופה מתמקד בשנים האחרונות ב-CSRD, Corporate Sustainability Reporting Directive, הדירקטיבה האירופית לדיווח קיימות תאגידי. זו המסגרת שמחייבת חברות באירופה העומדות בספי הכנסות ועובדים שנקבעו, לפרסם מידע רחב על סיכוני קיימות, השפעות סביבתיות וחברתיות, ממשל תאגידי, שרשרת ערך, יעדי אקלים ונושאים נוספים.
לצד החברות שנכנסות ישירות לתחולת ה-CSRD, קיימת קבוצה רחבה בהרבה של חברות שאינן חייבות בדיווח לפי הדירקטיבה, אך עשויות להיפגש איתה בעקיפין. אלה יכולות להיות, בין היתר, חברות קטנות ובינוניות, ספקים, יצרנים, מפיצים, חברות שירותים או טכנולוגיה, כולל חברות ישראליות, שמוכרות ללקוחות אירופיים, עובדות עם חברות גלובליות או מבקשות מימון מגופים פיננסיים הפועלים לפי סטנדרטים אירופיים.
כאן נכנס לתמונה VSME, או בשמו המלא: Voluntary Sustainability Reporting Standard for non-listed SMEs - תקן דיווח קיימות וולונטרי לחברות קטנות ובינוניות. התקן פותח על ידי EFRAG, הגוף המייעץ לנציבות האירופית בתחום תקני הדיווח, במטרה לאפשר לחברות שאינן מחויבות ב-CSRD לדווח מידע קיימות באופן פשוט, פרופורציונלי ומובנה.
הנציבות האירופית פרסמה באחרונה טיוטה רשמית לתקן דיווח קיימות וולונטרי המבוסס על ה-VSME, כחלק מהמהלך הרחב יותר לעדכון והפחתת הנטל של דיווחי הקיימות באירופה. לצד זאת, היא פרסמה מידע על מנגנון נוסף, value chain cap, כלומר תקרה לבקשות מידע בשרשרת הערך. המטרה היא להתמודד עם תופעה שיותר ויותר חברות נתקלות בה, כאשר חברות גדולות שחייבות בדיווח לפי CSRD מבקשות מספקים קטנים ובינוניים כמויות גדולות של נתוני קיימות כדי להשלים את הדיווח שלהן, ולעיתים יוצרות עומס שאינו פרופורציונלי לגודל הספק. כלומר, מצב שבו חובות הדיווח זולגים מהחברות הגדולות המדווחות אל חברות קטנות יותר בשרשרת הערך ולמעשה מעבירות אל החברות הקטנות חלק משמעותי מנטל איסוף המידע הנדרש לדיווח.
חברות לעיתים מקבלות שאלונים שונים מלקוחות, שותפים או גופים מממנים שונים: אחד מבקש נתוני פליטות, שני מבקש מידע על עובדים ושלישי מבקש מידע על מדיניות זכויות אדם. כאשר כל שאלון בנוי אחרת, הארגון מבזבז זמן, מגדיל סיכון לטעויות ומתקשה לייצר תמונה עקבית. שימוש במבנה אחיד כמו VSME יכול לעזור להפוך את התהליך ליותר מנוהל. וגם יכול לסייע לחברה להבין איפה היא עומדת, אילו נתונים כבר קיימים אצלה, אילו פערים צריך לסגור, ומה ניתן לשפר בניהול סביבתי, חברתי ותפעולי. בכך, הוא נותן פתרון למרחב ביניים רחב: חברות שאינן מחויבות לדיווח מלא, אך עדיין זקוקות למסגרת אמינה, סבירה ומוכרת כדי להציג מידע קיימות ללקוחות, בנקים, משקיעים ושותפים עסקיים. במובן זה, VSME עשוי להפוך בהדרגה לשפה סטנדרטית להעברת מידע קיימות בין חברות, גם כאשר אף אחד מהצדדים אינו מחויב בדיווח מלא לפי CSRD.
בתוך כך, יש כאן אמירה חשובה עבור לקוחות גדולים: הנציבות האירופית מדגישה כי חברות CSRD אינן יכולות לדרוש מחברות בשרשרת הערך שלהן, שלהן 1,000 עובדים או פחות, מידע מעבר למה שנכלל בתקן הוולונטרי. הן אמורות לבקש את המידע שהן באמת צריכות לצורך הדיווח שלהן. קביעה כזו מעבירה את האחריות גם לצד שמבקש את המידע: לבנות בקשות ממוקדות, להסביר מה נדרש ולמה, ולהימנע מהטלת עומס מיותר על ספקים קטנים.
למי זה רלוונטי במיוחד?
לחברות ישראליות שאינן בתחולת CSRD אך מוכרות ללקוחות אירופיים או גלובליים; לחברות קטנות ובינוניות המקבלות שאלוני ESG מלקוחות, בנקים או משקיעים; לחברות יצואניות, ספקים, יצרנים, חברות טכנולוגיה, מזון, תעשייה, ציוד רפואי, אריזות, אלקטרוניקה, כימיקלים, לוגיסטיקה ושירותים מקצועיים; לחברות פרטיות שמבקשות לבנות תשתית דיווח בסיסית בלי להיכנס למורכבות מלאה של ESRS; ולחברות המבקשות להפוך בקשות מידע חוזרות לתהליך מסודר, אמין וניתן לניהול. אתם מוזמנים לפנות אלינו להמשך דיון ולייעוץ בנושא.
להרחבה:
Commission seeks feedback on revised sustainability reporting standards
Additional explanatory information regarding the value chain cap
לראות מהחלל, לפעול על הקרקע: דוח חדש של World Economic Forum, שנכתב בשיתוף Deloitte, עוסק ב-Earth Observation - תצפיות כדור הארץ באמצעות לוויינים, חיישנים ונתונים מרחביים. כלומר, היכולת למדוד ולעקוב אחר שינויים על פני הקרקע, בים ובאטמוספרה, החל משינויי שימושי קרקע, כריתת יערות ומצב יבולים ועד מקורות מים, אזורי הצפה, שריפות, תשתיות, פליטות וסיכוני אקלים. לפי הדוח, תחום תצפיות כדור הארץ כבר תורם כ-440 מיליארד דולר לתמ"ג העולמי, אך פוטנציאל כלכלי נוסף של כ-263 מיליארד דולר בשנה עדיין אינו ממומש - כלומר פוטנציאל כולל של כ-700 מיליון דולר. הפער המרכזי הוא בשל היכולת להפוך אותם להחלטות: היכן להשקיע בתשתיות, מתי להפעיל התרעה מוקדמת, אילו נכסים חשופים להצפות או לחום קיצוני, איזה ספק פועל באזור של בצורת או פגיעה ביבולים, ואיך לאמת התחייבויות סביבתיות לאורך שרשרת הערך. עבור ארגונים, Earth Observation יכול לסייע בניהול סיכוני אקלים פיזיים, במעקב אחר השפעות סביבתיות, בתמיכה בדיווחי ESG, בחיזוק אמינות הנתונים ובזיהוי פערים בזמן אמת. לפי הדוח, שימוש נכון ורחב יותר ביכולות אלו עשוי גם לתמוך בהתערבויות שיפחיתו יותר מ-2 גיגה-טונות פליטות גזי חממה בשנה.
Earth Observation: Unlocking the $700 Billion Opportunity 2026
מס, פחמן ודאטה: מה מעסיק היום מנהלי מס וכספים בעולם? קיימות, מס וכספים מתחילים להתכנס לאותו שולחן. לפי Global Tax Policy Survey של Deloitte, שנערך בקרב 1,010 מנהלי מס ומנהלי כספים בכירים ב-28 מדינות, האתגר המרכזי שמעסיק את המשיבים הוא העלייה במורכבות הרגולטורית, בדרישות הציות ובנטל הדיווח. 40% מהמשיבים מזהים את נטל הציות ההולך וגדל כסוגיה המרכזית המשפיעה על עסקים, ו-84% מצפים לעלייה נוספת בדרישות הגילוי הפומביות בתחום המס בשנים הקרובות. בתוך מגמה רחבה זו בולטים גם נושאי קיימות כמו CSRD, הדירקטיבה האירופית לדיווח קיימות תאגידי, ו-CBAM, מנגנון התאמת פחמן בגבולות האיחוד האירופי. עמידה בדרישות CBAM אינה מסתכמת בהבנת הרגולציה, אלא דורשת נתונים על מוצרים, פליטות, חומרי גלם, ספקים ותהליכי ייצור. לפי הסקר, 30% מהחברות כבר מושפעות מ-CBAM, והשיעור צפוי לעלות ל-58% בשנתיים-שלוש הקרובות. המשיבים מציינים אתגרי היערכות כמו מוכנות נתונים, עלויות ציות והיעדר בהירות מספקת בהנחיות. הסקר מצביע גם על כך שפונקציית המס מעורבת יותר בהחלטות קיימות: 48% מהמשיבים מציינים כי היא משולבת באופן מלא בקבלת החלטות בתחום, ו-46% נוספים מדווחים כי היא נשאלת ומעורבת באופן שוטף. במקביל, השימוש בתמריצים ובמענקים בתחום הקיימות עדיין אינו ממומש במלואו. רק 34% מהחברות מדווחות כי הן מממשות כיום את ערכם באופן מלא, בעוד ש-59% עדיין בוחנות כיצד לנצלם בצורה אפקטיבית יותר.
2026 Global Tax Policy Survey | Deloitte
D.Serve: מנגנוני מימון בחו"ל ובישראל, גם לקיימות. ארגונים רבים משקיעים כיום באנרגיה, מים, התייעלות תפעולית, חדשנות, ניידות, הפחתת פליטות ופרויקטי קיימות נוספים, אך לא תמיד מודעים למגוון מנגנוני המימון, המענקים והתמריצים הקיימים בישראל ומעבר לים. בעולם שבו רגולציית הקיימות מתרחבת והצורך בהשקעות גדל, איתור מקורות מימון מתאימים הופך לחלק בלתי נפרד מההיערכות הארגונית. פלטפורמת D.Serve של Deloitte מרכזת מידע על מענקים, תמריצים ואפשרויות מימון לעסקים בכל תחומי התמיכה והתמריצים, ומאפשרת לקבל תמונה מותאמת של מסלולים שעשויים להיות רלוונטיים בהתאם למאפייני הארגון. מתעניינים במנגנוני מימון? גם עבור פרויקטי קיימות, טכנולוגיות אקלים, מים, תחבורה חכמה או חדשנות סביבתית? נשמח לסייע בבחינת האפשרויות הרלוונטיות ובמיצוי ההזדמנויות הקיימות.
אירנה בן יקר
