SustainAbility IL - Monthly Update August 2026
הסיכון החברתי שמאחורי המשלוח: עבודות כפייה הופכות לסיכון סחר ממשי
נושאי קיימות הופכים יותר ויותר לחלק מהשאלות שמעסיקות את שכבת ההנהלה הבכירה: זמינות חומרי גלם, רציפות שרשרת אספקה, עלויות אנרגיה, גישה למימון, חשיפה רגולטורית, עמידה בדרישות לקוחות, השתתפות במכרזים, מוניטין ואמון שוק. כל אלה ואחרים הם נושאים שנבחנים כיום דרך היכולת של חברה להמשיך לפעול, לצמוח, להתחרות ולהגן על עצמה בסביבה עסקית משתנה.
היערכות מוקדמת לנושאי ESG היא חלק מניהול עסקי אחראי: להבין היכן הסיכון פוגש את הפעילות, לבנות מדיניות ותהליכים, לייצר תיעוד, ולהיות מוכנים לדרישה מצד רגולטור, לקוח, משקיע או גוף ציבורי. ההתפתחויות האחרונות סביב עבודת כפייה (Forced Labor) בשרשראות אספקה הן דוגמה נוספת לדרך שבה נושא שמקורו בעולמות קיימות - זכויות אדם במקרה זה - הופך לשאלה של סחר, מכסים, ייבוא, חוזים, תמחור, מכרזים וניהול סיכונים.
בסוף יולי 2026 ארה"ב נקטה צעדים מול שורה ארוכה של שותפות סחר, בעקבות טענה כי אינן אוסרות או אינן אוכפות באופן אפקטיבי איסור על יבוא מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה. לפי פרסומי USTR, נציגות הסחר של ארה"ב, המהלך מבוסס על חקירות מכוח חוק הסחר האמריקאי שנגעו ל-60 כלכלות, כולל ישראל. לאחר הליך רחב, נקבעו שיעורי מכס שונים: 10% לכלכלות שהטילו איסור על יבוא מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה אך לפי USTR אינן אוכפות אותו באופן אפקטיבי, לכלכלות שהתחייבו לאמץ ולאכוף איסור כזה, או לכלכלות שמפעילות משטר חלקי למניעת יבוא מוצרים; ו-12.5% לכלכלות אחרות שנכללו בחקירות, בכפוף לפטורים מסוימים ולמנגנוני התאמה ייעודיים בחלק מהמקרים.
וכך עבודת כפייה, שבעבר נתפסה אצל חלק מהחברות כסוגיה של מדיניות ספקים או הצהרה בקוד האתי, מיתרגמת לשאלה שמגיעה עד לרמת המשלוח, המכס, הספק, חומר הגלם והמסמך התומך.
על רקע ההתפתחויות בזירת הסחר האמריקאית, בסוף חודש יולי ממשלת ישראל אישרה החלטה לאסור על ייבוא טובין שיוצרו באמצעות עבודת כפייה. מדובר במהלך שנועד למנוע כניסה לישראל של מוצרים שיוצרו באמצעות עבודת כפייה, בהתאם לסטנדרטים בין-לאומיים. בחודשים הקרובים צפויים להתגבש תקנות ומנגנון אכיפה מוסדר. התפתחות זו מקרבת את ישראל למגמה שכבר מתרחשת בשווקים מרכזיים אחרים, עם רגולציה שמבקשת למנוע כניסה של מוצרים שמקורם בניצול חמור, ולא להסתפק עוד בהצהרה כללית נגד פגיעה בזכויות אדם. חברות יצטרכו להראות מהיכן מגיעים המוצרים שלהן, מי מייצר אותם, באילו תנאי עבודה, ומהן הבקרות שהן מפעילות, כדי שלא להיתקל בסיכון מסחרי גם אם הן עצמן אינן מעסיקות עובדים בתנאים פסולים.
החלטת הממשלה עשויה להשפיע גם על עולם המכרזים בישראל. ככל שיגובשו תקנות ומנגנון אכיפה, ניתן להניח שגופים ציבוריים, חברות ממשלתיות וגופים הכפופים לכללי רכש ציבורי יידרשו לבחון כיצד הם מבטיחים שמוצרים הנרכשים על ידם עומדים בדרישות החדשות. גם לפני שתתפתח פרקטיקה ממשלתית מלאה, חברות המשתתפות במכרזים עשויות להיתקל בדרישות להצהרות ספקים, התחייבויות חוזיות, מסמכי מקור, מדיניות זכויות אדם או מנגנוני בדיקת נאותות. לכן, ההיערכות רלוונטית ליבואנים, לספקים למגזר הציבורי ולחברות גדולות.
שרשראות אספקה כיום הן ארוכות ומורכבות. חברה יכולה לרכוש מוצר מספק ישיר מוכר, אך חומר הגלם, רכיב הטקסטיל, המתכת, האריזה, מוצר המדף או שירות הייצור, יכולים להגיע מספקי משנה במדינות אחרות. במקרים כאלה, הבעיה עשויה להימצא אצל Tier 2 או Tier 3, ספקים רחוקים יותר שהחברה אינה תמיד מכירה או בעלת יכולת להשפיע עליהם. כאשר רגולטור, לקוח גדול או רשות מכס מבקשים הוכחה, הצהרה כללית של הספק עשויה שלא להספיק.
ניהול סיכוני זכויות אדם בשרשרת אספקה צריך להפוך מתגובה נקודתית לשאלון לקוח לתהליך סדור: מיפוי קטגוריות רכש רגישות, זיהוי מדינות ומוצרים בסיכון, בחינת ספקים, עדכון חוזים, קביעת דרישות מידע, ניהול מנגנון תלונות, הכשרת צוותי רכש, תיעוד בדיקות והגדרת תהליך תגובה כאשר מתגלה חשד. זהו תהליך שמחבר בין קיימות, רכש, מחלקה משפטית, גופי ציות, סחר, תפעול, כספים וניהול סיכונים.
בעולם שבו רגולציה יכולה להתקדם במהירות בעקבות החלטת ממשלה, מהלך סחר של מדינה אחרת או דרישה של לקוח גלובלי, היערכות מוקדמת היא חלק מחוסן עסקי. זה נכון לזכויות אדם ועבודת כפייה, כפי שזה נכון לאקלים, מים, פליטות, סייבר, פרטיות, בטיחות או ממשל תאגידי. ההמלצה שלנו: במקום להתייחס לדרישות כאלה כאיום רגולטורי בלבד, אפשר לראות בהן חלק מבניית אמון ויכולת עסקית. ארגון שמנהל את שרשרת האספקה שלו באופן אחראי, מתועד ומבוסס סיכון, מחזק את עמידתו ברגולציה, את יכולתו לפעול בשווקים גלובליים, את הרציפות העסקית שלו, ואת האמון מול לקוחות, משקיעים וגופים ציבוריים.
למי זה רלוונטי במיוחד?
לחברות שמייבאות או מייצאות מוצרים, חומרי גלם או רכיבים; לחברות הפועלות מול השוק האמריקאי או מול לקוחות גלובליים; לחברות המשתתפות במכרזים או מספקות מוצרים ושירותים למגזר הציבורי, לחברות ממשלתיות ולגופים גדולים; לחברות עם שרשראות אספקה בתחומי טקסטיל, אלקטרוניקה, מזון, חקלאות, מתכות, כימיקלים, אריזות, בנייה, קמעונאות, ציוד רפואי, מוצרי צריכה ולוגיסטיקה; ולהנהלות חברות המבקשות לבחון היכן זכויות אדם בשרשרת האספקה פוגשות את הפעילות העסקית, ואיך לבנות מדיניות, תהליך ובקרות מתאימים.
להרחבה:
הממשלה אישרה: איסור על ייבוא טובין שיוצרו באמצעות עבודת כפייה משרד ראש הממשלה
מרוב מוצרים לא רואים את היער
רגולציית מניעת כריתת היערות של האיחוד האירופי, EU Deforestation Regulation, ממשיכה להתקדם. הרגולציה נועדה לוודא שמוצרים מסוימים המוכנסים לשוק האיחוד האירופי, או מיוצאים ממנו, אינם תורמים לבירוא יערות או להידרדרות יערות. היא חלה על שבע סחורות מרכזיות המזוהות עם סיכון: בקר, קקאו, קפה, שמן דקלים, גומי, סויה ועץ, וכן על שורה של מוצרים נגזרים.
בחודש יולי הנציבות האירופית אימצה צעדים שנועדו לתמוך ביישום הרגולציה, שתחולתה בסוף דצמבר 2026. הצעדים הם חלק מחבילת הפחתת הנטל הרגולטורי, והם נועדו לספק ודאות רבה יותר לעסקים, למדינות החברות באיחוד ולמדינות שותפות לקראת תחילת היישום.
הצעד הראשון הוא Delegated Act, שמעדכן ומפשט את רשימת המוצרים הנכללים בנספח לרגולציה. לפי הנציבות, יוסרו מתחולת הרגולציה מוצרים מסוימים, בהם עורות בקר ועור, צמיגים מחודשים, פולי סויה לזריעה ועוד. במקביל, נוספים לתחולה קפה נמס, נגזרות מסוימות של שמן דקלים ולשונות בקר קפואות. כדי לאפשר לעסקים זמן היערכות, המגבלות על המוצרים החדשים שנוספו יחולו רק מ-30 בדצמבר 2027. חברות נדרשות לבחון הן את הסחורות עצמן והן מוצרים, רכיבים, חומרי גלם ואריזות שעשויים להיכלל בהגדרות המעודכנות של הרגולציה.
הצעד השני הוא Implementing Act, שמגדיר את הכללים הטכניים לפעולת מערכת המידע של EUDR. מערכת זו תשמש להגשת הצהרות נאותות, לפי הנציבות, המערכת המעודכנת כוללת הקלות תפעוליות לרבות הצהרות מפושטות למפעילים ראשוניים זעירים וקטנים.
EUDR דורש מדיניות נגד בירוא יערות לצד יכולת תפעולית להגיש הצהרות נאותות, להחזיק מידע תומך ולנהל נתונים לאורך שרשרת האספקה. חברות מזון ומשקאות, קפה, קקאו, מוצרי עץ וריהוט, אריזות, גומי, כימיקלים, קמעונאות, טקסטיל, מוצרי צריכה, קוסמטיקה, רכב, ציוד תעשייתי ולוגיסטיקה עשויות להיפגש עם שאלות EUDR דרך לקוחות, יבואנים, מפיצים או גורמי מימון. גם חברות שאינן "עוסקות ביערות" באופן ישיר עלולות לגלות שהנושא מגיע דרך מוצר משני: אריזת עץ, רכיב גומי, נגזרת של שמן דקלים, קפה במוצר מזון, קקאו, סויה או חומר גלם שמקורו בשרשרת ארוכה ומורכבת. לכן, אחת השאלות הראשונות שחברות צריכות לשאול היא לא רק "האם אנחנו מוכרים עץ או קפה לאירופה", אלא "האם יש במוצרים, ברכיבים או באריזות שלנו אחת מהסחורות הרלוונטיות, והאם לקוחות באירופה עשויים לבקש מאיתנו מידע עליה".
למי זה רלוונטי במיוחד?
לחברות שמייצאות לאיחוד האירופי או מספקות מוצרים, רכיבים, חומרי גלם או אריזות לחברות אירופיות; לחברות בתחומי מזון ומשקאות, ריהוט, אריזות, קמעונאות, כימיקלים ועוד, לארגונים עם שרשראות אספקה גלובליות הכוללות סחורות או מוצרים נגזרים שעשויים להיכנס לתחולת EUDR; ולחברות המבקשות להיערך לדרישות עקיבות (Traceability), תיעוד והצהרות נאותות מול השוק האירופי.
להרחבה:
Commission updates product scope and tools to support EUDR - Environment
הדור שעבורו ערכים הם שיקול תעסוקתי
משמעות, ערכים ותחושת תרומה משפיעים עבור עובדים רבים על בחירת מקום העבודה, על הנכונות לקחת חלק בפרויקטים במקום העבודה ועל תחושת המחוברות לארגון. סקר Gen Z and Millennial 2026 שערכה Deloitte גלובל, מבוסס על 22.5 אלף משיבים מ-44 מדינות, בהן ישראל, והוא בוחן את עמדותיהם של בני דור Z (ילידי 1995-2007) ושל בני דור המילניאלס (ילידי 1983-1994) ביחס לנושאים שונים, בהם עבודה, חיים, מנהיגות ו-AI.
אחד הממצאים בדוח הוא החשיבות הגוברת של משמעות וערכים בעולם העבודה. 96% מבני דור Z ו-97% מהמילניאלס בעולם אומרים שתחושת משמעות ומטרה בעבודה (Purpose) חשובה לשביעות הרצון ולרווחה שלהם. בישראל הנתונים דומים מאוד ועומדים על 94% ו-96%, בהתאמה. בעולם, 41% מבני דור Z ו-39% מהמילניאלס דיווחו שדחו מעסיק פוטנציאלי בשל אתיקה או אמונות אישיות, ו-41% מבני דור Z ו-37% מהמילניאלס דחו משימה או פרויקט מאותה סיבה. בישראל שיעור דחיית המעסיק דומה לנתונים הגלובליים, ואילו שיעור דחיית משימה או פרויקט גבוה יותר בקרב בני דור Z ועומד על 45%.
ומה מדאיג אותם במיוחד? שינוי אקלים והגנה על הסביבה דורגו כאחד משלושת החששות המרכזיים בקרב 18% מהמילניאלס בעולם, אך אינם מופיעים בין חמשת החששות המובילים של דור Z באופן גלובלי. בישראל, החששות הבולטים של שני הדורות קשורים בעיקר ליוקר מחיה, ביטחון אישי, טרור, מלחמות והמצב במדינה, ואקלים וסביבה אינם ברשימה.
מהנתונים עולה, כי עובדים בוחנים את מקום העבודה דרך שאלות של ערכים, אתיקה, תרומה והשפעה, ומקבלים החלטות קריירה בהתאם. המשמעות היא שהצהרות ערכיות לבדן מכיוון חברות ועסקים לא יספיקו: עובדים רוצים לראות כיצד הערכים באים לידי ביטוי בהחלטות, בפרויקטים, בתרבות הארגונית ובדרך שבה הארגון מתנהל.
לנתונים נוספים מהסקר בישראל ולהשוואות מול הנתונים הגלובליים, ניתן לפנות אלינו, לצוות ייעוץ הקיימות של Deloitte.
להרחבה:
AI מחבר בין קיימות לשורת הרווח
האם מודלי שפה גדולים יכולים לקחת סוגיות סביבתיות וחברתיות שחברה עצמה מציגה כמהותיות מבחינה פיננסית, למפות אותן ולחבר לסעיפים בדוח רווח והפסד, מאזן ותזרים מזומנים, ולהעריך כיצד ביצועים חזקים או חלשים בכל סוגיה עשויים להשפיע על ערך החברה? התשובה על כך היא "כן".
אחת השאלות שמלוות את עולם הקיימות בשנים האחרונות היא כיצד מחברים בין סוגיות סביבתיות וחברתיות לבין ביצועים פיננסיים. חברות מדווחות על פליטות, עובדים, בטיחות, מים, שרשרת אספקה, גיוון, זכויות אדם וממשל תאגידי, אך האתגר הניהולי נשאר דומה: להבין אילו מהנושאים האלה משפיעים על הכנסות, עלויות, נכסים, התחייבויות, השקעות, תזרים ושווי חברה. במסגרת פרסום ב-Harvard Business Review בחנו חוקרים מהאוניברסיטאות אוקספורד וקולומביה כיצד מודלי שפה גדולים יכולים לסייע בניתוח הקשר בין ESG לבין ביצועים פיננסיים.
לצורך הבחינה, הופעלו ארבעה מודלי שפה גדולים וזמינים על גילויים פומביים של ExxonMobil, במטרה לבדוק אם AI יכול לבצע בקנה מידה רחב עבודה אנליטית שבדרך כלל דורשת זמן רב: לקרוא גילוי ודיווח, לזהות סוגיות מהותיות, לחבר אותן לשורות פיננסיות ולהציג אומדן של השפעה אפשרית על ערך החברה. עבודה דומה שנעשתה בעבר באופן ידני נמשכה כ-100 שעות. באמצעות AI, אותה עבודת ליבה נמשכה כשעה, וחלקים ממנה בוצעו בתוך דקות. חלק גדול מעבודת המיפוי, הקריאה, הסיווג והחיבור הראשוני בין מידע קיימות למידע פיננסי הופך למהיר, שיטתי ונגיש יותר.
ארגונים כבר אוספים כמויות גדולות של נתוני קיימות, אך לא תמיד מצליחים להפוך אותם לתובנות עסקיות. לדוגמה, סיכון מים יכול להשפיע על זמינות ייצור, עלויות תפעול והשקעות תשתית; בטיחות עובדים יכולה להשפיע על פריון, היעדרויות, ביטוח, עמידה בחוזים ומוניטין תפעולי; פליטות פחמן יכולות להשפיע על עלויות אנרגיה, CBAM, מחיר מוצר, רכש לקוחות ותוכניות השקעה. ואחרי שזיהינו את ההשפעה, לא פחות חשוב זה לראות כיצד מנהלים את הנושא.
הערך של AI בהקשר זה הוא ביכולת לעזור לארגון לראות את הקשרים האלה בצורה מסודרת יותר. במקום לנהל ESG כמערך נתונים נפרד, אפשר להתחיל לבנות מפת קשרים בין סוגיות קיימות לבין סעיפים פיננסיים: הכנסות, עלות מכר, הוצאות תפעול, CAPEX (השקעות הוניות), הון חוזר, הפרשות, ביטוח, עלויות מימון ושווי נכסים. מיפוי כזה יכול לסייע להנהלה להבין אילו נושאים דורשים טיפול מיידי, אילו נושאים משפיעים על תוכנית ההשקעות, ואילו נושאים צריכים להיכנס לשיח עם משקיעים, בנקים, לקוחות ודירקטוריון.
החיבור בין קיימות לביצועים פיננסיים מקבל חשיבות מיוחדת בתקופה שבה חברות נדרשות להסביר את המשמעות העסקית של סיכוני והזדמנויות קיימות. תחת CSRD, הדירקטיבה האירופית לדיווח קיימות תאגידי, חברות נדרשות לבחון גם כיצד סוגיות קיימות משפיעות על מצבן הפיננסי, ביצועיהן ותזרימים המזומנים. AI יכול לסייע בארגון המידע, בזיהוי דפוסים ובבניית ניתוח ראשוני, במיוחד כאשר החברה מתמודדת עם כמות גדולה של מסמכים, נתונים, יחידות עסקיות וספקים.
ב-HBR מדגישים גם את חשיבותו של שיקול הדעת האנושי. ככל שהניתוחים הופכים מהירים ונגישים יותר, האתגר עובר מאיסוף המידע לבחינת ההנחות, הבנת ההקשר העסקי והערכת ההשלכות הכספיות. כאשר ניתוח ESG מתחבר לדוח הכספי, הוא הופך לכלי עבודה של מנכ"ל, סמנכ"ל כספים, אסטרטגיה, פיתוח עסקי, רכש, תפעול וניהול סיכונים.
למי זה רלוונטי במיוחד?
לחברות ציבוריות, בנקים, גופים פיננסיים, חברות תעשייה, נדל"ן, תשתיות, אנרגיה, מזון, קמעונאות וטכנולוגיה; לארגונים שנערכים לדיווחי CSRD, לדוחות ESG, לשאלוני משקיעים או לדרישות לקוחות גלובליים; לחברות שמבקשות לחבר בין נתוני קיימות לבין תכנון פיננסי, ניהול סיכונים, השקעות ותמחור. אתם מוזמנים לפנות אלינו - לצוותי קיימות, כספים, אסטרטגיה, ניהול סיכונים, מערכות מידע, משפטית, רכש ותפעול - כדי לבחון כיצד להפוך את המידע הקיים בארגון לתובנות עסקיות מדידות, תוך שימוש בכלים טכנולוגיים.
להרחבה:
גלגלי האומניבוס ממשיכים להתגלגל
הסאגה האירופית סביב דיווחי הקיימות ממשיכה להתפתח. בכל כמה שבועות מתפרסמים עדכונים חדשים בנוגע לדחיות, פישוטים, תקני דיווח וגבולות התחולה של CSRD. עבור חברות שמנסות להבין האם, מתי ואיך הן נדרשות להיערך, קל לאבד את התמונה המלאה.
ב-Deloitte הכנו ניתוח המרכז את ההתפתחויות האחרונות סביב חבילת ה-Omnibus האירופית ותקני ESRS (תקני דיווח אירופיים לקיימות), ומסביר מה כבר אושר, מה עדיין נמצא בתהליך, ואילו שינויים עשויים להשפיע על ההיערכות בשנים הקרובות.
הניתוח מתייחס גם לשני מהלכים מרכזיים שאימצה הנציבות האירופית בחודש יולי 2026: עדכון ופישוט של תקני ESRS באמצעות Delegated Act, כלומר חקיקת משנה אירופית שמעדכנת את התקנים הקיימים; ואימוץ תקן דיווח וולונטרי לחברות שאינן כפופות לדיווח מלא תחת CSRD.
המטרה של מהלך ה-Omnibus היא להפחית עומסי דיווח וציות, תוך שמירה על מסגרת דיווח קיימות משמעותית באירופה. לפי הנציבות האירופית, התקנים המעודכנים מפחיתים את מספר נקודות הדיווח החובה ביותר מ-60%, ואת מספר נקודות הדיווח הכולל ביותר מ-70%. עבור חברות, זו אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר מאז פרסום התקנים המקוריים. עם זאת, הפישוט אינו מבטל את הצורך בניתוח מהותיות, תשתית נתונים, תיעוד, בקרות והיערכות לביקורת / Assurance.
בין השינויים המרכזיים בתקני ESRS המעודכנים ניתן למצוא הבחנה ברורה יותר בין דרישות חובה לבין מידע וולונטרי, ביטול גילויי may disclose, כלומר גילויים שהתקנים הציגו כאפשרות ולא כחובה, פישוט דרישות היישום, גמישות רבה יותר במבנה דוח הקיימות, חיזוק עקרון המהותיות, ואפשרות לגישה top-down בניתוח מהותיות כפולה (גישה המתחילה בניתוח המודל העסקי, האסטרטגיה, שרשרת הערך ובעלי העניין, ורק לאחר מכן גוזרת את הסוגיות המהותיות).
התקנים המעודכנים גם מחזקים את הקישוריות למסגרות דיווח אחרות, ובהן ISSB, תקני הקיימות הבינלאומית, ו-GRI, יוזמת הדיווח הגלובלית. ארגונים רבים מנסים לבנות תשתית דיווח אחת שתוכל לשרת כמה צרכים במקביל, למשל דיווח אירופי, דרישות משקיעים, שאלוני לקוחות, דוח ESG מקומי ודיווחי אקלים, ובחיבוריות הזו יש פתרון פרקטי עבורם.
מבחינת לוחות זמנים, ה-Delegated Act על ESRS הועבר לבחינת הפרלמנט האירופי ומועצת האיחוד האירופי לתקופה של חודשיים, עם אפשרות להארכה של חודשיים נוספים. אם התהליך יושלם ללא התנגדות, התקנים המעודכנים ייכנסו לתוקף לאחר פרסומם ברשומות האיחוד האירופי, ויחולו על שנות דיווח שמתחילות ב-1 בינואר 2027 או לאחר מכן.
התקן הוולונטרי שאומץ ביולי נועד ליצור מסגרת מדורגת ופרופורציונלית לדיווח קיימות של חברות שאינן כפופות לדיווח מלא. הוא רלוונטי במיוחד לספקים בשרשרת הערך של חברות אירופיות, משום שהוא מתחבר ל-value chain cap, מגבלה על היקף המידע שחברות הכפופות ל-CSRD יכולות לבקש מחברות מוגנות בשרשרת הערך שלהן, בעיקר חברות שאינן עולות על ממוצע של 1,000 עובדים. התקן צפוי לשמש גם חברות שמבקשות לדווח וולונטרית בצורה מסודרת ולענות באופן עקבי יותר לבקשות ESG מלקוחות, בנקים ומשקיעים.
מההתפתחויות בחודשים האחרונים ניתן לראות כי לאחר תקופה ארוכה שבה המסר המרכזי היה להיערך ליותר דיווח, המסר הנוכחי של אירופה הוא להיערך בצורה ממוקדת יותר. עבור חברות, המשמעות היא פחות התמקדות בכמות הגילויים ויותר התמקדות במהותיות, בנתונים, וביכולת להסביר את המשמעות העסקית של נושאי הקיימות.
למי זה רלוונטי במיוחד?
עבור חברות ישראליות, ההתפתחויות האלה רלוונטיות בכמה מעגלים. ארגונים עם חברות-בנות באירופה צריכים לבחון תחולה, מועדים ואסטרטגיית דיווח. קבוצות ישראליות עם פעילות גלובלית צריכות לבחון אם הדיווח הנכון עבורן הוא ברמת הקבוצה, ברמת חברה אירופית מקומית, או בשילוב בין כמה מסגרות. ספקים ויצואנים לחברות אירופיות צריכים להיערך לכך שלקוחות ימשיכו לבקש נתוני קיימות, כאשר השיח עשוי להתכנס למסגרת וולונטרית ברורה יותר. חברות ציבוריות וחברות שמגייסות הון צריכות להבין כיצד הדיווח האירופי משתלב עם דרישות משקיעים, בנקים, לקוחות ותקני דיווח אחרים.
להרחבה:
European Sustainability Reporting - Deloitte Accounting Research Tool
מחיר הפחמן: אירופה מדברת מנדרינית ופורטוגזית. במשך שנים, תמחור פחמן נתפס בעיקר ככלי מדיניות אירופי או כרגולציה שנוגעת למספר מוגבל של סקטורים עתירי פליטות. ההתפתחויות האחרונות באיחוד האירופי מצביעות על כך שמחיר הפחמן הופך בהדרגה לשפה כלכלית, תפעולית ומסחרית גלובלית, שמשפיעה על תעשייה, יבוא, יצוא, רכש, השקעות ושרשראות אספקה.
האיחוד האירופי הקים באחרונה את Open Coalition on Compliance Carbon Markets, קואליציה פתוחה לשוקי פחמן מחייבים, יחד עם ברזיל וסין. היוזמה נועדה לחזק שיתוף פעולה בין מדינות שיש להן מנגנוני תמחור פחמן מחייבים ברמה לאומית, כגון מערכות סחר בפליטות או מס פחמן. לפי הנציבות, בעולם קיימים כיום כ-80 מנגנוני תמחור פחמן בכ-50 מדינות, ולכן יש ערך גובר בתיאום, שיתוף ידע והעלאת סטנדרטים בין מערכות שונות. הקואליציה תתמקד, בין היתר, בשיפור האפקטיביות של שוקי פחמן מקומיים, בחיזוק שקיפות ואמינות, במערכות ניטור, דיווח ואימות (MRV), ובמתודולוגיות חשבונאות פחמן. ככל שיותר מדינות מפתחות שוקי פחמן מחייבים, כך גדל הצורך להבין כיצד מנוהלים שווקים אלה, כיצד נאספים ומאומתים הנתונים וכיצד מחושבות עלויות הפחמן. עבור ארגונים, לצד השאלה אם קיים מחיר פחמן במדינה מסוימת, עולה השאלה אם הם ערוכים לנהל חשיפה לפחמן במספר שווקים במקביל: אירופה, סין, ברזיל ומדינות נוספות שיצטרפו בעתיד. גרמניה וניו זילנד כבר הוכרזו כמדינות הראשונות שהצטרפו לקואליציה לאחר הקמתה, והשלב הבא צפוי לכלול גיבוש תוכנית עבודה, שתאומץ לפי ההערכות בספטמבר 2026.
מחתימים בגבול דרכון דיגיטלי למוצרים. אחד השינויים המעניינים ברגולציית הקיימות האירופית מתרחש ברמת המוצר עצמו וברמת המידע שחברה יודעת לספק עליו: ממה הוא עשוי, מה מקור החומרים, מה מאפייני הקיימות שלו, עד כמה הוא ניתן לתיקון, כיצד ניתן לפרק או למחזר אותו, ואילו נתונים נדרשים כדי להוכיח עמידה בדרישות רגולטוריות. בחודש יולי 2026 הנושא התקדם צעד נוסף קדימה: הנציבות האירופית הודיעה כי Digital Product Passport Registry, המרשם האירופי לדרכוני מוצר דיגיטליים, עלה לאוויר יחד עם סביבת בדיקות, ובמקביל פורסמה תקנת יישום שמסדירה את אופן פעולתו. זוהי תשתית מרכזית ליישום DPP, דרכון מוצר דיגיטלי, עם מערכת שמאפשרת לרשום, לזהות ולאמת דרכוני מוצר דיגיטליים. המידע עצמו צפוי להישמר אצל היצרנים, הספקים או גורמים מורשים אחרים, ולא במרשם. הבסיס ל-DPP נמצא ב-ESPR, רגולציית האקודיזיין למוצרים בני קיימה, שמטרתה לקדם מוצרים עמידים יותר, ניתנים לתיקון, יעילים יותר בשימוש במשאבים ובעלי השפעה סביבתית נמוכה יותר. המרשם יתמוך במוצרים שייכללו תחת הרגולציה, ובהם טקסטיל, פלדה ואלומיניום, צמיגים, ריהוט, מוצרי טכנולוגיית מידע ותקשורת (ICT) ומוצרים הקשורים לאנרגיה, וכן בקבוצות מוצרים נוספות הכפופות לחקיקה ייעודית ובהן סוללות מסוימות, מוצרי בנייה, צעצועים ודטרגנטים. החובות יחולו בהדרגה לפי קבוצות מוצרים שונות, כאשר אחת התחולות הראשונות שנקבעו היא עבור סוללות מסוימות החל מפברואר 2027.
תוכניות מעבר אקלימיות עוברות למיינסטרים. דוח State of Play 2026 של EFRAG, הגוף האירופי המייעץ בתחום הדיווח התאגידי, מצביע על התקדמות משמעותית בדיווחי הקיימות לפי CSRD, הדירקטיבה האירופית לדיווח קיימות תאגידי. לפי הדוח, שיעור החברות שמדווחות על תוכנית מעבר אקלימית, Climate Transition Plan, עלה ב-2026 מ-55% ל-69%, ו-57% מהחברות מדווחות על יעדי הפחתת פליטות לטווח קצר וארוך התואמים מסלול של 1.5 מעלות צלזיוס. הנתונים מצביעים על כך שתוכניות מעבר אקלימיות הופכות בהדרגה לכלי ניהולי מקובל יותר בקרב חברות גדולות באירופה. תוכניות אלה מחברות בין יעדי הפחתת פליטות לבין צעדים מעשיים כמו השקעות, התייעלות אנרגטית, חשמול, רכש אנרגיה, שינוי תהליכים ופעילות מול שרשרת האספקה. במקביל, הדוח מצביע על פער שעדיין קיים בין זיהוי נושאים מהותיים לבין ניהול שלהם בפועל: החברות שנבדקו מזהות בממוצע 6.4 נושאי קיימות מהותיים, אך מציבות יעדים מדידים רק עבור 3.3 מהם. ככל שדיווחי CSRD מתבססים, חברות יידרשו לצד נתוני פליטות, גם להסבר אמין של הדרך להפחתתן: מה היעדים, מה התוכנית, מי אחראי, אילו השקעות נדרשות, ואיך ההתקדמות נמדדת לאורך זמן.
הצטרפו לקהילת SustainAbility IL של Deloitte! עולם הקיימות ממשיך להתפתח במהירות - רגולציה ודיווח תאגידי, אקלים ומימון בר-קיימה, לטכנולוגיות חדשות, ניהול נתונים ו-AI. כדי להמשיך את השיח המקצועי ולשתף ידע, תובנות ומגמות מהארץ ומהעולם, אנו מזמינים אתכן.ם להצטרף ל-SustainAbility IL - קהילת הידע שלDeloitte ישראל בתחומי קיימות סביבתית וחברתית, אקלים, ממשל תאגידי ו-ESG. עדכונים מקצועיים על מגמות, רגולציה ושוק; מחקרים, פרסומים ותובנות מישראל ומהעולם; הזמנות למפגשי תוכן, וובינרים ואירועים מקצועיים; הזדמנויות לשיתוף ידע ולהרחבת הרשת המקצועית – נשמח שתצטרפו לקהילה! לחצו כאן או שלחו את הקישור למי שלדעתכם יתעניינו להיות חלק מהקהילה.
אירנה בן יקר
