SustainAbility IL - Monthly Update April 2026

עסקים כרגיל? שינויי האקלים והמעבר לכלכלה דלת פחמן כבר משפיעים על שוק העבודה בישראל

המעבר לכלכלה דלת פחמן משנה לא רק את תמהיל האנרגיה, התשתיות והטכנולוגיה, אלא גם את שוק העבודה בישראל. כך עולה מדוח חדש של משרד העבודה, הבוחן את היערכות שוק העבודה לשינויי האקלים ובפרט למדיניות הפחתת הפליטות.

עד שנת 2030 צפוי המעבר לכלכלה דלת פחמן צפוי לייצר תוספת של עשרות אלפי משרות במשק, בעיקר בתחומי אנרגיות מתחדשות, תחבורה ציבורית, תשתיות, ניהול פסולת והייטק. במקביל, צפוי צמצום של אלפי משרות בענפים עתירי פליטות המבוססים על שימוש בדלקים פוסיליים לייצור אנרגיה. 

מקור: משרד העבודה

בהתאם לכך, היכולות והכישורים הדרושים בשוק העבודה צפויים להשתנות, וארגונים יידרשו להשקיע בפיתוח כישורים ירוקים אצל עובדיהם, בהכשרות והסבות מקצועיות ובהתאמת תפקידים קיימים.

עוד עולה מהדוח, כי שינויי האקלים כבר משפיעים באופן ישיר על סביבת העבודה בענפים מרכזיים במשק. כ־570 אלף עובדים ישראלים ועוד כ-150 אלף עובדים זרים בישראל מועסקים כיום בעבודות החשופות לתנאי האקלים המשתנים -  בעיקר עובדים בענפי חקלאות, בינוי, תחזוקה עירונית, לוגיסטיקה ותעשייה. חלקם עובדים בחוץ וחלקם האחר עובדים במבנים ללא שליטה אקלימית ועל כן מושפעים ישירות מעלייה בטמפרטורה הממוצעת, גלי חום ממושכים, סופות ושיטפונות. 

השפעה זו עלולה לפגוע משמעותית ברווחת העובדים ובבריאותם, ועשויה להיתרגם לסיכון עסקי כתוצאה מירידה בפריון, עלייה בתדירות תאונות עבודה, היעדרויות ושיבושים תפעוליים. הדוח מצביע על אובדן שעות עבודה צפוי, בעיקר בענפים עתירי עבודה פיזית, ומדגיש את הצורך בהתאמת שיטות עבודה, שעות פעילות, תכנון אתרים וציוד, וכן בהכשרת מנהלים ועובדים להתמודדות עם תנאי האקלים המשתנים.

במציאות זו, ניהול ההון האנושי הופך לחלק אינטגרלי מאסטרטגיית הקיימות של ארגונים, כדי לשמור על חוסן ארגוני, רציפות תפעולית ויכולת לפעול ולשגשג בתחומי המעבר לכלכלה דלת פחמן.

למי זה רלוונטי במיוחד? חברות בתחומי התעשייה היצרנית, תעשיית האנרגיה, תחבורה, בינוי ותשתיות, לוגיסטיקה וכן גופים פיננסיים המנהלים חשיפות ביטוחיות וסיכוני אשראי או משקיעים בחברות בתחומים אלו, עשויים להידרש במענה לשאלות כגון: היכן קיימת תלות בעובדים החשופים לתנאי אקלים קיצוניים, אילו תפקידים צפויים להשתנות, להתווסף או להצטמצם, והאם מערכי ההכשרה והתפעול מותאמים למציאות האקלימית המשתנה. מענה מוקדם לשאלות אלו עשוי להשפיע לא רק על עמידה בציפיות רגולטוריות וציבוריות, אלא על היכולת לשמור על יציבות תפעולית ויתרון תחרותי בטווח הבינוני והארוך.

להרחבה: היערכות שוק העבודה בישראל למעבר לכלכלת דלת פחמן

מים שקטים חודרים עמוק: נושא המים הוא מהמרכזיים בשיח הקיימות הגלובלי בשנת 2026

עם התגברות שינויי האקלים, צפויות להתגבר תופעות של בצורות, שיטפונות ומחסור במים באזורים רבים בעולם, ובישראל בפרט. תופעות אלו, בשילוב עם צמיחה מואצת של תעשיות עתירות מים, מציבות את משק המים כאחד מהנושאים המרכזיים שצריכים להילקח בחשבון בניהול סיכונים אקלימיים ועסקיים. 

לפי S&P Global, גם בתרחיש של פעילות עולמית משמעותית להפחתת פליטות גזי חממה, העלות השנתית של סיכונים פיזיים כתוצאה משינויי אקלים לחברות במדד S&P Global 1200 עשויה להגיע ל‑1.2 טריליון דולר עד 2050, כאשר מחסור במים צפוי להיות גורם הסיכון השני בגודלו, עם עלות שנתית מוערכת של כ‑265 מיליארד דולר.

מים הם משאב בסיסי עבור רוב ענפי המשק, ובפרט עבור ענף החקלאות, ולכן מחסור במים צפוי להשפיע ישירות גם על יציבותן של מערכות המזון. הבטחת אספקת מים לתוצרת חקלאית הופכת כבר כיום לסוגיה אסטרטגית עבור שחקנים רבים לאורך שרשרת הערך, וזאת על רקע תחרות הולכת וגוברת על משאבי מים מוגבלים מול צורכי האוכלוסייה, המערכות הטבעיות ותעשיות אחרות. תחרות זו מחריפה לנוכח צמיחתן המואצת של תעשיות עתירות מים, ובראשן מרכזי נתונים, שצריכת האנרגיה שלהם צפויה כמעט להכפיל את עצמה בין השנים 2024 ל‑2030,  ובהתאם גם הביקוש למים לצורכי קירור. כיום, כ‑43% ממרכזי הנתונים בעולם כבר ממוקמים באזורים הסובלים ממחסור גבוה במים, מה שמחדד עוד יותר את המתח בין שימושים כלכליים שונים במשאב זה.

בהיעדר השקעות בהיערכות לשינויי האקלים, ההשפעות הכלכליות של סיכונים הקשורים במים עלולות להתרחב. על כן צפויה התפתחות הולכת וגוברת של כלי מימון ייעודיים לניהול סיכונים אלה, המיועדים למשקיעי אימפקט ומכוונים לפתרונות ברמה מערכתית. הקמת כלי מימון אלה עשויים לקדם גם את הצורך בדיווח בנושא ניהול סיכוני מים וטבע בסקטורים שונים במשק.

למי זה רלוונטי במיוחד? עבור חברות בתחומי המזון, החקלאות, הטכנולוגיה, התעשייה והנדל״ן, וגופים פיננסיים, מומלץ כבר כעת לגבש הבנה לגבי האופן שבו סיכוני מים עלולים להיות מתורגמים להשפעה פיננסית, במיוחד עבור המשק הישראלי, שפועל באזור המאופיין במחסור במים שפירים. מחסור במים עשוי גם להשפיע על זמינות חומרי גלם שבהם משתמש הארגון, על רציפות תפעולית של אתרים עתירי אנרגיה ו‑IT ויציבות שרשראות אספקה. 

להרחבה: S&P Global's Top 10 Sustainability Trends to Watch in 2026

הזווית המשתנה: גרף החודש - חדשנות באופנה

מותגי האופנה והיוקרה עוברים בשנים האחרונות משיח של ציות רגולטורי לתפיסה הרואה בקיימות מנוע לחדשנות וליצירת ערך עסקי. כך עולה מדוח Global Powers of Luxury 2026 של Deloitte, המבוסס על תובנות מ-420 מנהלים בכירים בתעשיית מוצרי היוקרה מעשר מדינות. לפי הדוח, מנהלים בענף מזהים כי צרכנים מתגמלים מותגים שמציעים ערך אמיתי, תמחור הוגן ושקיפות, וקיימות הופכת לכלי מרכזי במענה לציפיות אלו.

הממצאים משקפים שני מוקדי פעולה מרכזיים ברוב קטגוריות מוצרי היוקרה. הראשון הוא השקעה בחדשנות ובמחקר ופיתוח: 25.7% מהמנהלים מציינים חדשנות, מחקר ופיתוח כמרכז הכובד של מאמצי הקיימות בחברה, בדגש על פיתוח חומרים חדשים, עקיבות (Traceability) וניהול מחזור חיי המוצר. השני הוא קידום מודלים של כלכלה מעגלית, כאשר 68.3% מהחברות כבר מציעות שירותי תיקון או חידוש, 53.8% מפעילות מערכי יד-שנייה ו 44.5% משתפות פעולה עם פלטפורמות מכירה חוזרת, ועל ידי כך מאפשרים בקרה ושימור ערך לאורך מחזור חיי המוצר. 

במקביל, האיחוד האירופי לא מחכה שכל תעשיית האופנה תיישר קו, ומאיץ את המעבר לכלכלה מעגלית באמצעים רגולטוריים: החל מ־19 ביולי 2026, תיאסר באירופה השמדת פריטי לבוש והנעלה שלא נמכרו, זאת במסגרת עדכון ל- Ecodesign for Sustainable Products Regulation  (ESPR) - רגולציה המקדמת את הפחתת ההשפעה הסביבתית השלילית של מוצרים. בשלב הראשון יחול העדכון על חברות גדולות הפועלות באירופה, וחברות בינוניות יחויבו בו החל משנת 2030.

עדכון הרגולציה נועד להתמודד עם בעיית פסולת משמעותית הקיימת בתעשיית האופנה. ההערכה היא כי בין 4% ל- 9% מפריטי האופנה שלא נמכרים באירופה מושמדים מדי שנה, מה שמוביל לפליטה של כ-5.6 מיליון טונות CO₂ - כמות השווה לפליטה השנתית של מעל מיליון מכוניות. חברות שנהגו להשמיד עודפים יידרשו להטמיע שיטות אחראיות יותר, כגון צמצום עודפים, תיקון, תרומה, או שימוש מחדש כחומר גלם. מוצרים מסוכנים, פגומים באופן שאינו בר-תיקון, או מוצרים הכפופים להגבלות רישוי יוכלו להיחשב כחריגים לכלל זה, אך חברות יצטרכו להצדיק החלטות כאלו במסגרת דרישות גילוי חובה אודות פריטים שלא נמכרו, הקיימות כבר תחת הרגולציה, ויוסדרו בפורמט דיווח אחיד החל מפברואר 2027.

למי זה רלוונטי במיוחד? חברות אופנה, טקסטיל והנעלה הפועלות באירופה, הן פיזית והן כפלטפורמת מסחר מקוון - במיוחד כאלו עם שיעור גבוה של החזרת פריטים. מומלץ לבצע בדיקה אודות תחולת הרגולציה, שכן האיסור על השמדת עודפים עשוי לגרור צורך בשינויים בניהול המלאי, חיזוי ביקושים וייתכן שאף בעיצוב המוצרים כדי להתאימם לפרקטיקות של כלכלה מעגלית. 

להרחבה: Global Powers of Luxury 2026 - Deloitte

New EU rules to stop destruction of unsold clothes and shoes - European Commission  

זרקור רגולטורי: אירופה וקליפורניה מעלות הילוך

רגולציות קיימות ממשיכות להתפתח במגוון מדינות ואזורים בעולם, ומתכנסת למהלכים שעשויים לעצב שווקים ושרשראות אספקה ולעתים אף להכריע לגבי גישה למכרזים ולהון. שתי התפתחויות חדשות ממחישות את המגמה: 

• הנציבות האירופית פרסמה בתחילת חודש מרץ הצעת חוק המאיץ התעשייתי (Industrial Accelerator Act – IAA), כחלק מ‑Clean Industrial Deal. מטרת החוק היא לחזק את התחרותיות של התעשייה האירופית ולהאיץ מעבר לייצור דל פחמן, תוך צמצום תלות בשרשראות אספקה מחוץ לאיחוד. ה‑IAA מציב קריטריונים של ייצור מקומי ופליטות נמוכות כתנאי סף לגישה למכרזים ציבוריים ולתמיכות ממשלתיות, ומקדם את הגדלת חלקה של התעשייה בתוצר המקומי הגולמי האירופי בעשור הקרוב. החוק מתמקד בטכנולוגיות של מעבר לכלכלה מאופסת פליטות כגון סוללות, אנרגיה סולארית, רוח ומשאבות חום, וכן בענפים עתירי אנרגיה כמו פלדה, מלט, אלומיניום וכימיקלים, ובייצור רכיבים לתעשיית הרכב. מדיניות הרכש וההשקעות הציבוריות משלבת בתוכה כעת גם שיקולי קיימות ואקלים כחלק מהמעבר לכלכלה דלת פחמן והשאיפה לעמוד ביעדי האקלים, והמשמעות היא שחברות בעלות פעילות ייצור באירופה, שמסוגלות להוכיח טביעת רגל פחמנית נמוכה עשויות ליהנות מיתרון. לעומת זאת, חברות אחרות עלולות להיות תחרותיות פחות בשוק הציבורי האירופאי. ארגונים המשולבים בשרשראות אספקה של חברות אירופאיות עשויים להרגיש גם הם בשינוי: דרישות לחישוב טביעת הרגל הפחמנית של מוצריהם ואף להפחתתה עשויות להגיע מכיוון לקוחות אשר מכוונים לשוק הציבורי.
• בקליפורניה, חוקי האקלים ממשיכים להתקדם, על אף מהמורות משפטיות. מועצת משאבי האוויר של קליפורניה (CARB – California Air Resources Board) אישרה רגולציה ראשונית ליישום שני חוקים מרכזיים בתחום דיווחי האקלים. הראשון הוא חוק הדיווח על נתוני פליטות תאגידיים (SB 253 - Climate Corporate Data Accountability Act), המחייב חברות גדולות עם פעילות עסקית בקליפורניה לדווח על פליטות גזי חממה ב- Scope 1 ו‑Scope 2, ובהמשך גם ב-Scope 3. השני הוא חוק הדיווח על סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים (SB 261 - Climate‑Related Financial Risk Act), המחייב חברות לפרסם ניתוח סיכוני אקלים והשפעתם על הפעילות העסקית והפיננסית של הארגון. המהלך מסדיר היבטים תפעוליים כמו מנגנון אגרות ולוחות זמנים לדיווח הראשון, וכך מקדם את המעבר לשלב יישום החקיקה. אף שמדובר ברגולציה מדינתית, תחולתה רחבה, וחברות רבות, כולל חברות ישראליות, עשויות להיכלל בה בשל פעילות עסקית, לקוחות או שרשראות אספקה בקליפורניה.

למי זה רלוונטי במיוחד? חברות עם פעילות או לקוחות באירופה ובארה״ב עשויות להידרש להיערכות מוקדמת, הכוללת הבנה של דרישות הרגולציה, מיפוי חשיפות ויכולת להציג נתוני פליטות אמינים. היערכות נכונה עשויה להפוך את הרגולציה ממגבלה למנוף תחרותי. אתם מוזמנים לפנות אלינו לליווי בתהליך בחינה והיערכות מושכלת לנוכח המגמות הרגולטוריות.

להרחבה: המאיץ התעשייתי האירופי, קליפורניה

לנצח את הכימיקלים הנצחיים: רגולציית PFAS מתהדקת באירופה ובארה״ב

בתחילת 2026 נכנסה לתוקף בצרפת רגולציה תקדימית האוסרת ייצור, שיווק וייבוא של מוצרים המכילים PFAS (Per- and Polyfluoroalkyl Substances) קבוצת כימיקלים סינתטיים הידועים בכינוי כימיקלים נצחיים. האיסור חל במוצרים שבהם קיימות חלופות זמינות לכימיקלים אלו, ובכלל זה במוצרי קוסמטיקה, טקסטיל, כלי בישול ומוצרים נוספים. במקביל, בארה״ב צפויות להיכנס השנה לתוקף רגולציות חדשות ב 11 מדינות, הנעות בין חובת גילוי על שימוש ב PFAS  ועד איסורים לשימוש במוצרים מסוימים, למשל במשטחי דשא סינתטי ובציוד מגן.

כימיקלים נצחיים מצויים בשימוש תעשייתי רחב מאז שנות ה 40 של המאה ה-20, בעיקר בזכות עמידותם למים, לחום ויכולתם לדחות שומן וכתמים. תרכובות אלה שולבו במבחר יישומים כגון חומרים מעכבי בערה וקצף לכיבוי אש, אביזרים הבאים במגע עם מזון (ציפויים למחבתות וסירים) ותוספים דוחי שמן ומים למוצרי טקסטיל. הם כמעט שאינם מתפרקים, ומכאן שמם. כימיקלים אלו נמצאו לאורך השנים במקורות מים, בקרקע ואף בגוף האדם, ומחקרים אפידמיולוגיים הראו כי הם עלולים לגרום לשורה של נזקים בריאותיים, בהם הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן, לפגיעה במערכת החיסונית ולעלייה ברמת הכולסטרול. 

בישראל, רשות המים, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה ביצעו מחקרים שמהם עלתה נוכחות משמעותית ונרחבת של PFAS במקורות המים ובכלל שרשרת השימוש במים - מי תהום, בארות הפקת מי שתייה, שפכים, נגר עילי ומי השקיה. כולל באתרים תעשייתיים, כמו חוות מכלי דלק, מפעלי תעשייה ושדות תעופה וכן קידוחי מים. 

התגובה הרגולטורית אינה אחידה: בעוד שצרפת בחרה באיסור רוחבי, בארה״ב מתהווה פסיפס רגולטורי מורכב בדמות אימוץ מדינתי, והדבר מקשה על חברות הפועלות במספר שווקים. בישראל תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת שטוקהולם) האמורות להטיל מגבלות מחמירות, ועד איסור מוחלט, על ייצור, ייבוא ושימוש במזהמים אורגניים בלתי פריקים (POPs), חומרים רעילים כמו חלק ממשפחת ה-PFAS, טרם עברו, והנושא נמצא בתוכנית האסדרה השנתית ל-2026. עבור הציבור, העברת תקנות אלה היא צעד קריטי לצמצום חשיפה לחומרים מסרטנים ופגיעה במקורות מים, שיאפשרו לישראל ליישר קו עם הסטנדרטים הסביבתיים של ה-OECD ולהשתלב במאמץ העולמי לבלימת הכימיקלים הנצחיים.

למי זה רלוונטי במיוחד? חברות המייצרות ומשווקות מוצרי אופנה וטקסטיל, קוסמטיקה, מוצרי צריכה וציוד תעשייתי המייצאות לאירופה או לארה״ב, או משולבות בשרשראות אספקה גלובליות, עשויות להידרש למיפוי שימוש ב PFAS , לבחינת חלופות לחומרי גלם ולחיזוק מנגנוני בקרה ושקיפות מול לקוחות ורגולטורים. מעבר להיבט הציות, מדובר בנושא אסטרטגי: עבור חברות ישראליות עם חשיפה בינלאומית, מומלץ לבחון את הרגולציה הקיימת והמתהווה באזורי הפעילות שלהן ובאזורים שאליהם הן מתכננות להתפתח, על מנת להיות רלוונטיות ותחרותיות בשווקים אלה.