ערכים שמייצרים ערך

מה עמדת מנהלים בכירים בנושא קיימות? יש שיגידו שהיא השתנתה בתקופה האחרונה והרלוונטיות של התחום בעולם המשתנה והסוער מכל הבחינות, שבו אנו חיים. האמנם? גם בשנת 2025, וגם בתנאי אי-ודאות גלובליים, קיימות נשארת במקום גבוה בסדר היום של ההנהלה.

סקר רחב שערכה Deloitte בקרב יותר מ-2,100 מנהלים בעולם מקבוצת C-Suite (מנכ"לים וסמנכ"לי כספים, טכנולוגיה, קיימות ותפעול) ב-27 מדינות מראה, כי 45% מדרגים את קיימות והאקלים כאחד משלושת האתגרים המרכזיים של הארגון בשנה הקרובה, לצד אימוץ טכנולוגיות חדשות ובינה מלאכותית - ואפילו לפני סוגיות כלכליות קלאסיות כמו צמיחה, תחזיות כלכליות ואתגרי שרשרת אספקה.

הנתונים ממחישים מגמה ברורה: 83% מהמנהלים הגלובליים הגדילו את ההשקעות בקיימות השנה ו-79% מדווחים כי כבר שילבו קיימות בליבת האסטרטגיה הארגונית, או מובילים טרנספורמציה עסקית שמבוססת על עקרונות קיימות. ההשקעות הללו מניבות תוצאות: 66% מהמנהלים מציינים כי מהלכים בעדיפות גבוהה בתחום הקיימות השפיעו לטובה על יצירת הכנסות. הפירות העסקיים המרכזיים שצוינו בסקר לפי הסדר הם יצירת הכנסות, עמידה ברגולציה, חיזוק המותג, ניהול סיכונים וחיסכון בעלויות.

81% מהמנהלים כבר עושים שימוש בבינה מלאכותית לשם האצת התקדמות, התייעלות, הפחתת פליטות, ניטור נתונים ומדדים לדיווח, ניהול סיכונים או פיתוח מוצרים חדשים בני-קיימה. עוד 16% מתכננים לעשות זאת בשנה הקרובה. למעשה, הפעולה שצוינה כמובילה בקרב המנהלים לעמידה ביעדי קיימות היא פתרונות טכנולוגיים.

בחדרי הישיבות של החברות הגדולות בעולם ברור היום: קיימות אינה רק למען הסביבה. זו השקעה שמייצרת תוצאות עסקיות וגמישות לשינויים. התפיסות מתחזקות גם מתוך ציטוטים שנאספו מהסקר, ממנהלים בכירים של חברות כמו Delta Air Lines, SAP ו-Fujitsu: "קיימות הפכה ל'כוכב הצפון' האסטרטגי שלנו", "הדרישה לעמידה ביעדי נט-זירו מכתיבה את פיתוח העסקי", או: "הקיימות משתלמת - החיסכון ניכר כבר בטווח הקצר". קיימות, כשמיושמת בצורה נכונה, מהווה מנוע צמיחה אמיתי לחיזוק חוסן ארגוני, ולא נטל.

הארגונים העמידים ביותר הם אלה שלא מסתכלים על קיימות במונחים של עלות, ואפילו לא עלות/תועלת, אלא רואים בה מנוע צמיחה, המונע על ידי טכנולוגיה וחדשנות. והשוק מתגמל חברות שנותנות עדיפות לייעוד ולערכים ומשקיעות בטביעת הרגל הסביבתית שלהן, ברווחת העובדים ובמנהיגות אתית, שכן זוהי אסטרטגיה עסקית שמייצרת ערך ממשי בדמות הכנסות, מוניטין, חוסן בשוק משתנה ויתרון תחרותי.

גם סביבה כלכלית לא יציבה ותחרותיות גבוהה, אינם מביאים את החברות לצמצם את הפעילות בתחום, להפך: השנה נרשמה מגמת גידול ניכרת, בעיקר בקרב חברות ענק: למעלה מ-20% מהן הגדילו את ההשקעה בקיימות ביותר מ-20%.

לצד זאת, הדרך אינה נטולת אתגרים: ב-2025, לאחר מספר שנים של התקדמות, נרשמה ירידה באחוז המשיבים שמדווחים כי ביצעו פעולות כמו קישור תגמול המנהלים ליעדי קיימות (36% לעומת 43% בשנה שעברה), דרישה מספקים לעמוד בקריטריונים של קיימות (38% לעומת 47%), שיפור יעילות אנרגטית ועוד.

האם מדובר בתופעה של Greenhushing, "הסתרה ירוקה", כאשר ארגונים נמנעים מלפרסם את מאמצי הקיימות שלהם, אף שהם קיימים, כדי להפחית סיכונים תדמיתיים או רגולטוריים? או שאולי דווקא סימן לבשלות? נראה כי הירידה הזו מוסברת, בין היתר, בכך שחלק מהחברות כבר מימשו "הצלחות מהירות" וכעת עוברות להטמעה סלקטיבית ואסטרטגית יותר, שבה קיימות היא לא יוזמה צדדית אלא חלק בלתי נפרד מיצירת ערך עסקי ומחיזוק החוסן הארגוני.

מתוך נתוני הסקר לאורך השנים מתגבשת מפת דרכים מעשית למנהלים, שמציעה מסלול לשילוב קיימות באסטרטגיה, בתפעול ובחדשנות של החברות. השקעה נכונה מאפשרת בניית עמידות, משיכת עובדים ולקוחות, וביסוס יתרון תחרותי בשוק משתנה.

מגמות אלה לא פוסחות גם על ישראל. בישראל של 2025 יש לפחות מאה חברות שעוסקות בעולמות ה-ESG  והקיימות, והמספר הזה בפועל גבוה יותר, שכן הוא מתייחס רק לחברות שמדווחות על עשייתן. בישראל כמעט שלא קיימת רגולציה בעולמות הקיימות ובטח לא רגולציית דיווח. בנוסף, המודעות הצרכנית בישראל לנושאי סביבה וחברה נמוכה מאוד. אז מהי הסיבה שאותן חברות עוסקות בתחום, משקיעות תקציבים ומקדמות את העשייה שלהן משנה לשנה? זה קורה מכיוון שזכות הקיום העסקי של אותן חברות מוטל בספק אם לא יקדמו את הנושא. לקוחות גדולים מסביב לעולם מצפים לעשייה הזאת ואף מתנים בה את ההתקשרות עם ספקיהן, וכך גם הרגולטורים והמשקיעים.

בעולם שבו סיכונים סביבתיים, טכנולוגיים וחברתיים הם השגרה, קיימות היא כבר לא שאלה של "אם", אלא של "איך" - ומי שרוצה להוביל את הגל הבא של ערך עסקי וצמיחה, חייב להוביל גם כאן.