ממצאי הסקר:
במסגרת בחינת מגמות השימוש ברפואה מרחוק, ביצענו סקר* בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית, שכלל 513 משיבים בוגרים, בהתפלגות גילאים ומין המשקפת את האוכלוסייה בישראל. הסקר בחן את היקף השימוש בשירותים רפואיים מרחוק, את החסמים המרכזיים לאימוץ, ואת תפיסת איכות הטיפול בהשוואה לביקור פיזי.
כאשר נשאלו המשתתפים “באיזו תדירות את/ה משתמש/ת כיום בשירותי רפואה מרחוק (כגון שיחת וידאו, ייעוץ טלפוני או התכתבות עם רופא/ה באמצעות אפליקציה)?” התברר כי רפואה מרחוק כבר אינה תופעה שולית: למעלה מ־90% מהמשיבים דיווחו כי התנסו בשירותים אלו ברמה כלשהי. עם זאת, רק כחמישית מהם משתמשים בהם באופן קבוע, בעוד שרובם עושים שימוש מזדמן בלבד, בעיקר לצרכים פשוטים.
התמונה הזו מתחזקת כאשר בוחנים את תפיסת האיכות. לשאלה “כיצד את/ה מעריך/ה את איכות הטיפול ברפואה מרחוק בהשוואה לביקור פיזי?" השיב רוב ברור כי מדובר בפתרון המספק בעיקר למקרים שאינם דורשים בדיקה פיזית, ורק מיעוט קטן רואה בו חלופה שוות ערך או עדיפה.
ממצאים אלו מצביעים על פער מהותי בין שימוש בפועל לבין אמון: הציבור מאמץ את רפואה מרחוק ככלי נוח וזמין, אך עדיין אינו תופס אותה כתחליף מלא לרפואה פרונטלית. פער זה עשוי להסביר מדוע, למרות החשיפה הרחבה לשירותים, שיעור המשתמשים הקבועים נותר מוגבל.
הסקר בחן גם את הסיבות להימנעות או להגבלת השימוש. לשאלה “מהן הסיבות העיקריות שעשויות למנוע ממך שימוש בשירותי רפואה מרחוק?" בלטה תשובה אחת באופן מובהק: כשני שלישים מהמשיבים ציינו כי התחושה שאין תחליף לבדיקה פיזית לצורך אבחון רפואי מהימן היא החסם המרכזי. לעומת זאת, חסמים כמו קושי טכנולוגי או חשש לפרטיות דורגו נמוך משמעותית.
מכאן עולה מסקנה ברורה: האתגר המרכזי של רפואה מרחוק אינו טכנולוגי, אלא תפיסתי-רפואי. כדי להרחיב את השימוש ולהעמיק אותו, נדרש לא רק לשפר את חוויית המשתמש, אלא בעיקר לחזק את האמון ביכולת לספק אבחון וטיפול רפואי איכותי גם ללא מפגש פיזי.
*הסקר נערך בעזרת חברת סקרים חיצונית