The four corners of insurance reporting

מודל ה- Four Corners , כולל 4 נדבכים עיקריים:

1. רווחיות חשבונאית (IFRS 17)
   יישום IFRS 17 יצר סטנדרטיזציה ושקיפות בענף, מאפשר השוואה בין חברות ומושך משקיעים בזכות דיווח עקבי וברור.
2. הון רגולטורי (Regulatory Capital)
   רגולציות מתקדמות (כמו Solvency II ו-ICS) מדגישות הערכת הון מבוססת סיכון, שקיפות והגנה על המבוטחים, תוך התאמה לסטנדרטים החשבונאיים החדשים.
3. רווחיות מבוססת ערך (Embedded Value, EV)
   מדד פנימי המודד את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים מהפוליסות הקיימות, ומשמש כלי מרכזי להערכת ביצועים פנימיים וקבלת החלטות אסטרטגיות.
4. הון כלכלי (Economic Capital, EC)
   מסגרת פנימית להערכת עמידות פיננסית על בסיס סיכונים, באמצעות מודלים מתקדמים (לרוב סטוכסטיים), התומכת בניהול סיכונים, הקצאת הון וצמיחה עסקית.

האתגרים המרכזיים ביישום המסגרת

המאמר מזהה חמישה אתגרים עיקריים, שכל אחד מהם מהווה גם הזדמנות לשיפור תפעולי ועסקי:

1. אחידות ואינטגרציה של נתונים – הבטחת זרימה חלקה של נתונים בין מערכות הדיווח השונות.
2. רגישות לסיכון והקצאת הון – התאמת מדדי ההון והסיכון בין מסגרות רגולטוריות לחשבונאיות.
3. השפעת IFRS 17 על חישובי EV ותשואות לבעלי מניות – התאמות במודלים ובנחות.
4. מורכבות תפעולית ואינטגרציה מערכתית – סנכרון בין מערכות פיננסיות, אקטואריות וניהול סיכונים.
5. קבלת החלטות אסטרטגית – השפעת הפערים והחיבורים בין המדדים השונים על תמחור, הקצאת הון והשקעות.

3 מימדים עיקריים:

1. המימד התפעולי – Operational Dimension
המסגרת מדגישה את הצורך באינטגרציה מלאה בין מערכות הדיווח, ניהול ההון ומערכות ניהול הפוליסות, תוך התייחסות לחמישה מרכיבים עיקריים:

• ארכיטקטורת מערכות וזרימת נתונים: מערכות נתונים איכותיות וממשקי נתונים בין בסיסי הדיווח.
• אופטימיזציה של תהליכים: שיתוף פעולה בין מחלקות, אוטומציה ותיעוד שינויים.
• אוטומציה וטכנולוגיה: השקעה במערכות מתקדמות, כולל פלטפורמות ענן וניתוח תרחישים.
• ידע ארגוני והכשרות: הדרכות חוצות-תחומים, שיתוף ידע וסימולציות.
• קבלת החלטות אסטרטגית: תהליכים מערכתיים מיטביים המאפשרים תובנות עמוקות ושיפור איכות קבלת ההחלטות.

2. מימד הזמן – Time Dimension
משלב בין דיווח היסטורי, תכנון ותחזית:

• דיווח היסטורי: מספק תובנות על מגמות רווחיות, סיכונים והתנהגות מבוטחים.
• תכנון ותחזית: שילוב נתונים היסטוריים עם הערכות סיכון עתידיות, התאמת מדדי IFRS 17 לתחזיות עסקיות, ניתוח יחס סולבנטיות, ושימוש ב-EV ו-EC להכוונת אסטרטגיה.

1. שילוב נתונים היסטוריים עם תחזיות עתידיות
   - נתוני עבר (כמו מגמות רווחיות, שיעורי תביעות, התנהגות מבוטחים) משמשים בסיס לניתוח מגמות ולבניית תחזיות פיננסיות.
   - המעבר ל-IFRS 17 מחייב התאמת תוצאות עבר למודלים החדשים, תוך דגש על שחרור ה-CSM והערכת סיכונים.
2. יישור מדדי IFRS 17 עם תחזיות עסקיות   
   -יש לחזות רווחיות עתידית בהתבסס על דפוסי שחרור ה-CSM, תוך התאמת הכנסות והתנהגות מבוטחים לציפיות.
   - שימוש בנתוני עבר לשיפור תחזיות תזרימי מזומנים.
3. הון מבוסס סיכון והקצאת הון אסטרטגית
   - רגולציות ההון (RBC) דורשות הערכת יחס סולבנטיות על בסיס חשיפות סיכון היסטוריות ועתידיות.
   - חברות משתמשות בנתוני עבר כדי לייעל את הקצאת ההון, לעמוד בדרישות רגולטוריות ולשמר פוטנציאל צמיחה.
4. שימוש ב-EV ו-EC בקבלת החלטות
   - דיווח EV מסייע להעריך רווחיות ארוכת טווח ולהנחות תמחור מוצרים ואסטרטגיות השקעה.
   - מודלים של EC כוללים ניתוח תנודתיות היסטורית ובדיקות לחץ, ומאפשרים לחזות צרכי הון בתרחישים שונים.
5. תכנון רב-ממדי ותמיכה בהחלטות אסטרטגיות
   - המסגרת מאפשרת לארגון לבנות תכנון אסטרטגי ותחזיות פיננסיות מדויקות, תוך חיבור בין ביצועים היסטוריים לבין מטרות עתידיות.
   - בכך, היא תומכת בניהול הון, ניתוח רווחיות ושמירה על יציבות פיננסית לטווח הארוך.

המלצות מרכזיות

• אימוץ גישה רב-ממדית: שילוב בין דיווח היסטורי, תכנון עתידי ותחזיות, תוך חיבור בין כל ארבע הפינות.
• השקעה במערכות מידע ואוטומציה: להבטיח איכות, מהירות ושקיפות בתהליכי הדיווח.
• הכשרת עובדים ושיתוף ידע: להטמיע את ההבנה הארגונית של הקשרים בין המסגרות השונות.
• שיפור תהליכי קבלת החלטות: שימוש בתובנות המתקבלות מהמסגרת לשיפור הקצאת הון, תמחור והשקעות.

לסיכום:

מסגרת ארבע הפינות של Deloitte מספקת תשתית מתקדמת לניהול פיננסי בענף ביטוחי החיים, המאפשרת לארגון לעמוד בדרישות רגולציה, לשפר את היעילות התפעולית, ולמקסם ערך לבעלי המניות – כל זאת תוך הסתכלות הוליסטית, רב-ממדית וחדשנית על עולם הדיווח הביטוחי.

לקריאת המאמר המלא